כמו דקירה בתוך מרחב כמו פרט נוגע ללב כמו נעיצה בתשומת הלב כמו פרט קטן שמיצר משמעות בתצלום כך הפונקטום האישי שלי זו החוויה הנצחית האישית במוחי מסעיר, מרגש וגם מעצבן אותי למה אני […]
קובץ שירי שואה
שירים אלה הופיעו בספר שכתבתי "כל חיי אני הולך אל מתי".
ולפולנים עם שפל ומושפל עם טבול בדם יהודי עם שמעולם לא הודה באשמתו ומעולם לא טיהר עצמו מהרצח ולא הודה בשנאתו ליהודים שלו מדורי דורות לדיראון עולם לפולנים לא תהיה תקומה – לנצח אלא […]
(סיפור על ארבע אימהות וילד – ) סדנקה, אווה, בלנקה ושושנה, ארבע אימהות שגידלו אותי כל אחת בתורה. סדנקה – אימי הביולוגית שגידלה אותי רק כחצי שנה כי נלקחה ונספתה בשואה, אווה – האמא שלי […]
בואי קפצי אמא, קפצי שלא תדעי לאן נוסעות הרכבות נוסעות ולא חוזרות בואי צאי אמי, קפצי שלא תראי שלא תשמעי לאן נוסעות הרכבות בלילות ברחי אמי, ברחי שלא תדעי, אמי ברחי כי מאוחר והצורר […]
עיני אמא היו תמיד כבויות ושחורות כאילו מביטה רחוק ולא אל עיני ביתה עיני אמא שידרו מרחק, ריחוק וזהירות אל תתקרבי אלי בתי, כי אין בי אהבה עיני אמא סיפרו על זמנים אחרים ועל […]
קול הדממה באושוויץ מופר רק מציוצי הסנוניות שכבשו את המחנה השומם בציוצן הצורם האנשים כבר "לא גרים שם" זמנם עבר ונגמר כאן, עכשיו זה זמנן של הסנוניות והן מספרות בשפה חודרת וברורה לאדם […]
מי אתן נערות גרמניות, שכך אתן מצחקקות ומעשנות, בעודכן נשענות על מצבות יהודיות ממלחמת העולם, אותה יזם וחולל הגרמני שלכם, המזוהם אמנם המלחמה כבר ישנה אולם צחוקכן חדש וצורם ואני שומע אתכן שלוש נערות גרמניות […]
ארבע אמהות – מי יודע ארבע אמהות – מי שומע ארבע ארצות – מי נוסע ובסוף אין איש שבאמת יודע נדדתי רבות על פני יבשות חיפשתי וחקרתי את כל האבות אפילו את היושב במרומים […]
כל שעוני הזמן שלי כולם, מתקתקים להם כך בנחת את זמני במטבח- שעון הקיר ממטבחה המשובח של דודה בלנקה, עדיין עובד – עם חזות ישנה, אבל עם מנוע מחודש בסלון – האורלוגין המשפחתי […]
היום אווה אומלאוף היא רופאת ילדים יהודיה, בת 73 בגרמניה אבל אז הייתה ילדה – תינוקת קטנה בת שנתיים עם מספר המוות על זרועה רק סופר עם דמיון פרוע וסוטה היה יכול להמציא סיפור […]