המכשיר האנושי המכונה זיכרון, הוא כלי חשוב ביותר בחיינו. הוא משמש אותנו כל הזמן, כל חיינו, אבל הבנת דרך פעולתו אינה פשוטה, ופעמים רבות הוא מתעתע בנו. למשל, ככול שאתה מתאמץ יותר לזכור דבר מה, […]
קובץ שירי שואה
שירים אלה הופיעו בספר שכתבתי "כל חיי אני הולך אל מתי".
אני מהלך היום עם דמעות בעיניים חשבתי שיש לנו עוד שנים להמשיך ולהפגש, והנה הלכת ללא שוב צער עמוק מלווה אותי היום, רק התחלנו לדבר ולהפגש בשנים האחרונות והנה אתה פורש, ומשאיר אותי לבד […]
הזיכרון שלי הוא מכשיר עדין ורגיש ככול שאני לוחץ עליו יותר, כך הוא חומק ממני מהר אבל, ברגע שאני מרפה ממנו, וכאילו "מוותר" הוא חוזר בדרך פלא מהירה לפעולה ומעלה חיוך של ניצחון על […]
ביקרנו את אחיו של זנזו * שחי בצפון יפן, וגידל "אגסי נאשי" * משובחים בטעם אלוהי כאשר נכנסנו לביתו, הסמוך לפרדס, פגשנו את אשתו שנעה אחורה על ברכיה, ונכדיו שישבו סביב שולחן קוטאצ'ו * […]
אלה הם חוקי עשה… ואל תעשה… על פי "בית הספר של מילן", ארתור מסר לי אותם בעל פה, ואני קיבצתי וערכתי אותם על פי הבנתי. והנה הרשימה כולה: – אנחנו עשינו את שלנו … […]
אמא אמא שלי רוחך ונשמתך עדיין רוחשות בתוכי אמא אמא שלי את בוערת בתוכי ושורפת בלילות את דמי ברדיואקטיביות המשרפות השואתי ובעשן המיתמר אל תוך ליבי אמא, את ניצבת לפני כעמוד האש במדבר […]
לא לא אשא על כתפיי את גלימת הנוכלים גם אם היא מפתה ומבטיחה לא אשא אותה רוצחי היבשת וכל האנטישמים שלה איני רוצה, ואיני יכול לסלוח ולמחול לכם כי גלימותיכם מגועלות בדם יהודי […]
נמשך רק רגע קט אבל יסורי האהבה נמשכים לעד* רגע העונג האמיתי קצר הוא עד כאב וכל חיי אני מתגעגע לאותו ניצוץ קצר שלא ניתן לשחזרו עונג האהבה שלי אותו הבזק נדיר משאיר בי […]
באנו להיפרד ממך דן שיפוני, דנקו הבית בקיבוץ הומה אנשים, משפחה, ילדים, נכדים וחברים שלך ושל תמי מפגש עצוב, אבל עם חיוך על הפנים הילדים בחוץ שיחקו כדורסל לכבודך ובבית, סיפרו זיכרונות ישנים עם געגוע […]
בשנת 1967 היינו סטודנטים בירושלים כשלפתע עלו רוחות מלחמה. קח איתך מעיל אמרת לי בדאגה באמצע הקיץ שאלתי – ולקחתי בלילות סיני הקרים הייתי היחיד עם מעיל וריח של בית במדבר והיא – רק […]