באנו להיפרד ממך דן שיפוני, דנקו הבית בקיבוץ הומה אנשים, משפחה, ילדים, נכדים וחברים שלך ושל תמי מפגש עצוב, אבל עם חיוך על הפנים הילדים בחוץ שיחקו כדורסל לכבודך ובבית, סיפרו זיכרונות ישנים עם געגוע […]
טיפול בנושא השואה
וירוס הקורונה העולמי והארצי ישראלי, יצר מציאות אנושית חדשה, המחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש, ולהתחיל להתנהג בהתאם למציאות שהשתנתה. משפט זה נכון לגבי כולנו, אולם הוא במיוחד מורכב ורגיש לגבי אנשים שהוירוס תקף אותם באופן אישי, […]
חלום הוא לרוב חידה שלא נפתרה ועתה אובדת במצולות השמש העולה וחלום שלא נפתר, אמרו חז"ל * הוא כמו מכתב שלא נפתח את מכתבי להורי לא כתבתי מעולם וגם לא שלחתי אותו בדואר נעלם […]
למרות גילי המתקדם וגופי המזדקן ולמרות הזיכרון ההולך ונחלש לאיטו לעיתים נדמה לי שאני צעיר וגמיש כנער ויכול לעשות, ובלי קושי, את הקסמים הישנים של פעם למרות גילי המתקדם ושערי המתדלדל למרות הקמטים המצטברים […]
עוברות ומצטברות הדמעות עולות יותר בעונה זו של השנה השואה שתמיד הייתה שם ברקע, עתה מעוררת את העולם הפנימי מרבצו והדמעות עולות מעצמן חמות וכואבות תמיד שמרתי די בקלות את המרחק הנכון והמדויק […]
זאב בודד מה יש לו בעולם מלבד בדידותו אמנם מסביב לו יער עד ירוק וסבוך אבל הוא בודד בתוכו אמנם ישנה להקת זאבים לה הוא שייך ואיתה נלחם אבל גם בתוכה הוא בודד […]
זהו מחנה המוות של משפחתי אבי וגם אימי, שניהם נרצחו שם ככול הנראה בידי שונאי אדם אוסטשים קרואטיים ראיתי את יד הזיכרון הענקית את פרח התקווה – שזועק מעלה עמדתי שם עם משפחתי שלי […]
בקושי פקחתי את עיני והנה, שני הורי … בטרם אמרתי את המילה אמא, והיא… בקושי עמדתי על רגלי והנה, הורי… ואחי ואחותי לאן פנו לא היו, ונעלמו היכן אתם הורי היכן […]
הגיל – הולך ומשנה חושף ומגלה הגיל – מוסיף וגורע זורם ותוקע הגיל – מקרב ומרחיק פותח ומעיק הגיל – מפתיע ומחדש ואל האופק חורש הגיל – הוא ידיד וגם רע אך מסוכן וצולע […]
לזיכרון השואה אין תאריך תפוגה הוא נועד להיות נקודת ציון נצחית בחלל הזמן הקוסמי שלנו ושל האומות. ככול שחולף הזמן הכרזה זו מאוימת יותר ויותר על ידי מציאות חדשה שאינה מוכנה להשלים עם האמירה. פעם חשבתי […]