בצינת בוקר צח בהיר וחורפי
כתפילה קטנה וזכה של שחרית
צפה ומכסה לה את מי האסי
אדוות בוקר לבנה וצמרית
כשמיכת נוצות רכה וקלילה
מרחף לו בנחת אותו אד אדווה
מגן ומחמם את גלי האסי בשלווה
כיד אם אוהבת, עם בוקר, את בנה
אל שמי אל כחולים וצחים עד כאב
תמריא האדווה על קרני האור המפציע
ותגלה לעיני כל הלך או ילד שליו
את גלי האסי הזורם לו לרגלי הגלבוע
ואם חפצה נפשך באותו ליטוף חומל
קפוץ עם בוקר אל בין גליו הקרירים
שחה בנחת במימי הנחל הגומל
וראשך ילוטף קלות באדוות המשכימים
הו יד אם רכה חמה ושומרת
שמרי גם עלינו ההולכים על גשר המצפן
למען תהי דרכנו היום שלווה וצולחת
וימינו רכים כאדוות האסי בדרכו אל הירדן
ואני השוחה בזה הנחל מימי ילדותי
שומר לו אמונים גם בימי בגרותי
משכים עם בוקר לפגוש זו האדווה
למען יאריכו ימי על זו האדמה
יאיר פלגי, 7.2.10