"גשמי זעף ירדו אמש בכל חלקי הארץ"  (מתוך העתונות)

היות ולטלפן כבר לא ניתן

אז מה נשאר לבן אדם

אם לא לכתוב פיוט קטן

לאלו היושבים לו "שם".

כאן אצלנו "במרומים"

השמיים, נו מעוננים

והחזאי – יבש, בוטח

יושב לו בחדרו ומדווח:

רוח, סערה גם רעם

יתנפצו שוב, מדי פעם

וגשמי ברכה לרוב

ירדו להם בלי סוף

ועם שחר – שוב אין אור

והשמש – שחור לה שחור

ענן – שמן אפור

צוחק עליה מאחור

סיור בוקר כבר יצא

להלך לו "בביצה"

ומתוך הבוץ הרב

עלול לקפוץ גם מארב

ואתה חבר חייל

צא ושמור על היקר

הדובון, הכובע קח

ואל תשכח את "התותח"

השכמיה גם היא מצרך חשוב

כי בלעדיה תחזור רטוב

והכפפות הוצא נא חיש

פן ידך לא תרגיש

והמ"מ  צועק – מהר

לארוחת הבוקר נאחר

אולם חבר זה כלל ידוע

זחל"ם אוהב להיות שקוע

וכך בין בוץ דביק, לבוץ

הזמן ממשיך ללחוץ ללחוץ

ושעת ערביים כבר הגיעה

ואין סוף למעשי-יה                          יאיר פלגי, 4.2.75