האם רק מי שהיה "שם" מבין ויודע?

השואה כמצב תודעה:

כוונתי היא למכלול המחשבות, התחושות, הרגשות הדימויים…

כל מה שקשור לתודעה של האדם בסיטואציה מאוד מסוימת.

האם ייתכן שהשואה היא משהו יחיד וייחודי

שאין שני לו בהיסטוריה היהודית-אנושית שלנו?

השואה כהתנסות בחוויה האנושית הנוראה ביותר

השואה כמצב, או כאזור דמדומים תודעתי-חווייתי מבודד

כאי-בודד ביקום ההתנסות האנושית

ולכן מי שלא היה "שם" לא יבין דבר לעולם!

האם ייתכן כי אכן זה כך? ורק מי שהיה שם בעצמו,

עירום ומגולח מול הזוועה הבוערת,

או מול הזוועה של גז הציקלון,

רק הוא לבדו מבין ויודע את האמת.

וכל היתר…? מספרי סיפורים בלבד?!

רק מי שהתנסה באובדן האיום ביותר של כל מרקם החיים,

משפחה, קרובים, ידידים, רכוש, בית, כבוד…

הכול-הכול אבד לו בכאוס הנורא ושקע בתהום הטירוף

הנאצי-הרצחני לנצח.

רק מי שהתנסה בחוסר האונים והאימה הנוראה והמוחלטת

בתוך אקלים של טירוף וטרור טוטלי, משולל כל זכויות אנוש בסיסיות,

בו ההשפלה האנושית חסרת גבולות ודמיון, ודם ילד יהודי הפקר

רק מי שהתנסה בלהיות קורבן של הציִד האנושי הגדול ביותר בתולדות האנושות, ציִד של יהודי – כיהודי. מרדף אישי אחר כל תינוק, נער, נערה, איש, אישה.

רק מי שהתנסה בעצמו בחורבן השיטתי-השטני-הנאצי במחנות ההשמדה, במחנות הכפייה בגטאות, בהסתר, רק הוא לבדו רשאי ויכול לספר על אותו מצב תודעה חריג ויחיד, אותה התנסות חיים איומה המכוּנה:

השואה, הפתרון הסופי של העם היהודי לדורותיו

ואולי,

ואולי בכל זאת, ניתן להציל את זיכרון חוויית השואה

מהכחדתה הסופית עם מותם של אחרוני העדים עצמם

שחוו את הזוועות על בשרם, ונושאים אותה

בתודעתם.

ואולי,

ואולי בכל זאת,

ואולי גם אלו שלא היו שם ולא חוו ישירות

את נוראות השואה,

ואולי, גם הם יכולים להבין, להזדהות ולדעת

באמצעות הכלי האנושי של היכולת לאמפטיה

ואולי, באמצעות היכולת להזדהות ולהתקרב

של אותם בני הדור השני, השלישי והרביעי…

הנושאים בלבם את החותם הסודי

אותם יחידי סגולה

בעלי חותם הסבל הייחודי

חותם המוטבע ובוער בנפשם

כנר תמיד כואב לנצח

מסר העובר מדור לדור

לעתים בלי מילים

בלי יכולת לזהות או

להצביע עליו בבירור

משהו מן האימה ההיא

עובר שוב ושוב

בכל זאת

מדור לדור לדור

                                  יאיר פלגי, 2.5.00

נכתב לערב יום הזיכרון,