המצב הנפשי של אמהות מיד לאחר לידה הוא רגיש. נשים רבות סובלות לאחר לידה מירידה במצב הרוח, הבאה לידי ביטוי בבכי, חרדה, קשיי ריכוז ואי שקט בדרגות שונות של חומרה.
עצבות נורמטיבית לאחר לידה, היא תופעה שכיחה מאד, המופיעה ב- 20%-80% מהיולדות. היא מתחילה בדרך כלל ימים ספורים לאחר הלידה, ומתאפיינת בבכי, הרגשת עצב ואי שקט. התסמינים אינם מפריעים לתפקוד היום-יומי, והם חולפים מעצמם תוך כמה ימים. עקב שכיחותה הרבה התופעה אינה נחשבת חריגה, ואין צורך בטיפול תרופתי או פסיכולוגי. עם זאת, הבנה, אמפטיה לתופעה ותמיכה סביבתית עשויים לזרז את היעלמות הסימנים.
דיכאון לאחר לידה, תסמונת זו חמורה יותר. היא מתאפיינת בצער עמוק, בבכי רב ובחרדה גוברת. ישנם גם סימנים גופניים כחוסר תיאבון, חוסר שינה, עייפות רבה ולעתים גם עור יבש וקצות גפיים קרות. בולט גם חוסר רצון לחיות, חוסר תקווה לגבי העתיד, תחושת חוסר אונים, בלבול וחוסר יכולת להיעזר. לעתים היולדת מתלוננת על דפיקות לב ולחץ בחזה.
בניגוד לעצבות לאחר לידה – ללא טיפול, דיכאון זה יכול להימשך זמן רב, אפילו חודשים ארוכים, במקרים אלו יש צורך בטיפול, גם בגלל התופעות החמורות כשלעצמן וגם הסכנה של התאבדות החולה.
הסיבות לשינויים במצב הרגשי לאחר לידה.
הגישה ביוכימית, מחפשת את סיבת התופעה בחומרים ביוכימיים המצויים בדם היולדת. נכון אמנם שהגוף הנשי עובר סערה ביוכימית לאחר הלידה, אולם המחקר לא מצא תשובות ברורות או עדויות לטענה הביוכימית.
הגישה הפסיכולוגית הדינמית, תולה את הסימנים במתח הרב של ההיריון והלידה, במצב הדחק של הלידה או בנטל האחריות הנופל לפתע על האם הצעירה. שילוב של אי נוחות גופנית עם עייפות וחוסר שינה, חרדה מהאחריות לגורל התינוק ובניית מערכת קשרים חדשה בבית, הן הן הסיבות המרכזיות להתפרצות התופעות הנפשיות.
הופעת התסמונת לעתים קרובות עם שובה של היולדת הביתה לאחר כמה ימים בהם היה גורם אחר המטפל בתינוק וביולדת עצמה, מחזקת השערה זו. מספר גורמי הסיכון נמצאו קשורים לשכיחות גבוהה של דיכאון לאחר לידה.
לידה ראשונה, דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות אצל היולדת או בני משפחתה בעבר, וכצפוי בעיות בחיי המשפחה או חוסר תמיכה חברתית. כן נמצאו גורמי סיכון מובהקים נוספים כמו הריון לא מתוכנן, אם מובטלת או ראש משפחה מובטל.
גורם הסיכון המשמעותי ביותר הוא דיכאון לאחר לידה קודמת. חשוב ביותר, כדי לקבוע אבחנה של הפרעה נפשית, לשלול כל אפשרות של מחלה אורגנית, כהפרעה בתפקודי בלוטת התריס ומחלות נוספות העשויות להתבטא בתסמינים דומים.
טיפול תרופתי בדרך כלל אינו נחוץ ברוב רובן של היולדות הסובלות מעצבות לאחר לידה. התופעה חולפת מאליה בדרך כלל תוך עשרה ימים עד שבועיים מהלידה. ברוב המקרים תמיכה נפשית, הרגעה, הבנת התופעה ועידוד מצד בני המשפחה יזרזו את השיפור במצב הרוח. רק במקרים מיוחדים יש צורך במתן תרופות.
לעומת זאת בדיכאון אחר לידה, חשוב מאוד הטיפול הנפשי והפרמקולוגי. ככל שהטיפול יתחיל מוקדם יותר, תבריא החולה מהר יותר. יש לזכור שהדיכאון עלול להתחיל לא מיד לאחר הלידה, אלא גם חודשים אחר כך.
כמו בדיכאון, גם כאן חשוב השילוב של טיפול תרופתי (ובשנים האחרונות פותחו תרופות נוגדות דיכאון יעילות מאד, ובייעוץ עם רופא המשפחה ניתן להיעזר בהן), ושיחות טיפוליות פסיכולוגיות עם איש מקצוע וניסיון בתחום.
השילוב בין הטיפול הפסיכולוגי הדינמי והטיפול התרופתי, מיצר את ההרכב המנצח לעזרה לה זקוקה היולדת הטריה. הטפול הנפשי חשוב ביותר, ולרוב הוא מהווה את המרכיב המרכזי בתהליך הטיפולי.
העיבוד המשותף של היולדת והמטפל (תוך תמיכה והבנה של הקשיים הנפשיים), מאפשרים עיבוד נכון של מורכבות הסיטואציה והתהליכים הנפשיים העוברים על היולדת.
לעיתים יש צורך לשתף גם את האב בחלק מהמפגשים, בכדי לעזור לו לעזור לאשתו, שהפכה בין יום גם לאם.
ד"ר יאיר פלגי