שָׁנָה חֲדָשָׁה, עוֹד שָׁנָה בְּמִנְיַן הַנֶּצַח מִנִּי אָז…
וְכֵיצַד הַשָּׁנָה? מִי הַפַּעַם יַעֲמִיס עַל שִׁכְמוֹ עֶרֶב זֶה?
וְהִנֵּה אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי מוּל עֵינֵי דּוֹר הַבָּנִים שֶׁלִּי, שֶׁלָּנוּ.
הַפַּעַם אֲנַחְנוּ!
וְאַתָּה אַבָּא…
קְרָא… תִּתְרַשֵּׁם… וּכְתֹב מַשֶּׁהוּ… סַפֵּר מַה בְּלִבְּךָ!
קָרָאתִי, הִתְרַשַּׁמְתִּי, הִתְרַגַּשְׁתִּי מִן הַקֶּטַע, כְּמוֹ אָז כַּאֲשֶׁר קָרָאתִי
אֶת יוֹמַן "מַסַּע פּוֹלִין" שֶׁל יוּבַל.
אֲנִי קוֹרֵא, בַּבֶּטֶן מִתְעוֹרֶרֶת סְעָרָה, וּבָעֵינַיִם לַחְלוּחִית כּוֹאֶבֶת.
אֲבָל אֵיךְ מְחַבְּרִים אֶת הַתְּחוּשָׁה… שֶׁל אָז אֶל הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַיּוֹם?
הַאִם אֲנִי הוּא אוֹתוֹ יֶלֶד יְהוּדִי שֶׁנִּשְׁאַר יָתוֹם?
הַאִם אֲנִי הוּא זֶה שֶׁנִּצַּל בְּנֵס, הוֹדוֹת לְטוּב לִבָּם וּגְדֻלָּתָם הָאֱנוֹשִׁית שֶׁל אֲחֵרִים?
הַאִם אֲנִי הוּא "נוֹשֵׂא הַחוֹתָם" שֶׁל אֵלּוּ אֲשֶׁר אֵינָם כָּאן הַיּוֹם?
הַאִם אֲנִי הוּא זֶה שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲבִיר מַשֶּׁהוּ מִן הַמֶּסֶר הָאִלֵּם – לַבָּנִים?
אֵין לִי תְּשׁוּבוֹת טוֹבוֹת, אוֹ בְּרוּרוֹת, לִשְׁאֵלוֹת מֻרְכָּבוֹת אֵלּוּ.
אֲבָל יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי כָּל עֶרֶב-שׁוֹאָה, נִדְלָק בִּי מַשֶּׁהוּ מֵחָדָשׁ:
נִדְלָק כְּאֵב יָשָׁן-חָדָשׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ עוֹבֵר לְעוֹלָם!
נִדְלָק כַּעַס, זַעַם יָשָׁן-חָדָשׁ עַל אֵלּוּ שֶׁגָּזְלוּ מִמֶּנִּי אֶת הוֹרַי!
נִדְלֶקֶת בִּי תְּחוּשָׁה חֲזָקָה שֶׁל בְּדִידוּת, לְבַד בָּעוֹלָם,
לַמְרוֹת הָאוֹהֲבִים הַנִּמְצָאִים לְיָדִי!
נִדְלָק בִּי זִיק שֶׁל רָצוֹן, לֹא לִשְׁכֹּחַ וְלֹא לִסְלֹחַ לְעוֹלָם!
נִדְלָק בִּי רָצוֹן לָקוּם וְלִזְעֹק, "זַעֲקַת יֶלֶד יְהוּדִי…"!
נִדְלָק בִּי יֵצֶר עַז לְהוֹכִיחַ וּלְהַרְאוֹת… וְאַף עַל פִּי כֵן…!
נִדְלָק בִּי רֶגֶשׁ סוֹעֵר, מִין "נֵר נְשָׁמָה" קָטָן, פְּנִימִי
הַהוֹלֵךְ אִתִּי כָּל הַשָּׁנָה, אֲבָל בְּעֶרֶב זֶה, נֵרוֹ יָאִיר.
עֶרֶב כָּזֶה, בּוֹ אַתֶּם הַבָּנִים, בְּעֵינֵיכֶם הַדּוֹלְקוֹת, נוֹשְׂאִים אֶת הַמֶּסֶר,
יֵשׁ בִּי תְּחוּשָׁה חֲזָקָה, כִּי נֵדַע יַחְדָּו לָשֵׂאת אֶת הַנֶּדֶר הָאַכְזָר:
"וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ עַד דּוֹר עֲשִׂירִי…"
יאיר פלגי, קיבוץ ניר דוד, 1.4.91