(באנו לבקרך, כישראלים מפוקחים וספקנים'  אשר ראו ולמדו כבר את הכל, ואת לא  תלמדינו דבר.  וחזרנו ממך, מתפעלים מעוצמתך ויופייך)

הוי מוסקבה

פעם היית לנו אם ואחות

והיום את – רק פרוצה בחוצות

ובכל זאת

כקבוצת פרשים קוזקים

דהרנו ברחובותיך האדירים, מוסקבה

בלילות מוסקבה צפינו בתפארתך הרחבה

ועוזי ידידינו הוביל ביד רמה את הפלוגה

בלילות מוסקבה פרצנו בסערה למסעדה

וכפרשים קוזקים שתינו והתנפלנו על כל הארוחה

ראינוך בוערת כל יום בשקיעה

וזוהרת ככלה בזריחה, מוסקבה

וידידנו מרקס, עדיין עומד וצופה באופרה

כשבקרמלין סטלין כבר הוצא מן הכיתה

בלילות מוסקבה חזינו נפעמים מיופייך

ועם בוקר אור – יצאנו שוב ושוב לכובשך

הוי יפתי מוסקבה (מויה קרסביצה)

כמה נהנינו לשהות בחיקך…

שנית – כבשת אותנו ביופייך

ועל כן – אוהבך

                                 יאיר פלגי, 25.9.15