אֲנִי צוֹבֵר לִי אֶת עַצְמִי

כָּל יוֹם, כָּל שָׁעָה וְדַקָּה

אֲנִי צוֹבֵר לִי אֶת עַצְמִי

מְחַדֵּשׁ כָּל הָעֵת, כָּל הָעֵת

כָּךְ אוֹצָרִי הַנִּצְבָּר גָּדֵל וְגָדֵל

כָּךְ הוּא גָּדֵל יוֹמָם וָלֵיל

טִפָּה לְטִפָּה וְעוֹד טִפָּה

עַד יִמָּלֵא הַיָּם הַפְּרָטִי

לַאֲגַם, לִמְקַוֵּה מַיִם חַיִּים

שֶׁלִּי לָנֶצַח

אֲנִי צוֹבֵר לִי אֶת עַצְמִי

אֶת חֲוָיוֹת חַיַּי

עַד

יִהְיוּ לְאוֹצְרוֹת חַיִּים

                              יאיר פלגי, אוקטובר 2003, ספרד, מורסיה