אֲנִי בָּא לְשָׁם, מֵעֶמְדָּה שֶׁל צוֹפֶה
מַשְׁקִיף בְּשֶׁקֶט מִלְּמַעְלָה
בַּמִּבְנֶה, בַּתַּעֲרוּכָה, בַּגָּלֶרְיוֹת
בְּ"יָד וָשֵׁם" שֶׁלִּי
לְאַט-לְאַט מִצְטַבֵּר בְּתוֹכִי מִטְעָן
שֶׁל כֹּבֶד, עֶצֶב וּמוּעָקָה
אוֹתָהּ תְּחוּשָׁה עַתִּיקָה
הַמְּחַבֶּרֶת אוֹתִי בְּכֹחַ
אֶל עֲבָרִי, אֶל מוֹרַשְׁתִּי
הַיְּשֵׁנָה שָׁם
מִבְּלִי מֵשִׂים, אֲנִי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת
לְצוֹפֶה מְעֹרָב, וּמְעֹרָב מְאוֹד
הַמְּהַלֵּךְ בְּמַסְלוּל הַמָּוֶת
תּוֹךְ סְעָרָה הוֹלֶכֶת וְגוֹאָה
בְּתִקְוָה, לְהַגִּיעַ בַּסּוֹף
גַּם אֶל הָאוֹר
כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַגִּיעַ אֶל "הֵיכַל הַשֵּׁמוֹת"
פִּתְאוֹם, מִתְפָּרֵץ בִּי רָצוֹן עַז
לִמְצֹא שׁוּב אֶת "הַשֵּׁמוֹת שֶׁלִּי"
אֶת הוֹרַי, אֶת תֶּדִי וּסְדֶנְקָה,
מִשָּׁם
אֲנִי חוֹזֵר וּמִתְחַבֵּר אֶל הַתְּמוּנוֹת וְהַשֵּׁמוֹת
פִּתְאוֹם הֵם שָׁם, מַמְתִּינִים לִי
כְּמוֹ תָּמִיד, בִּדְמָמָה וּבִידִיעָה
שֶׁאָבוֹא וַאֲחַלֵּץ אוֹתָם
שָׁם מִבְּדִידוּתָם, שָׁם בְּהֵיכָלָם
עֶצֶב כָּבֵד יוֹרֵד עָלַי בַּסּוֹף
שׁוּב, אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתָם שָׁם, לְנַפְשָׁם
בְּ"יָד וָשֵׁם" שֶׁהוּא שֶׁלָּהֶם
שֶׁהָפַךְ לִהְיוֹת בֵּיתָם
מִשְׁכָּנָם עַל הָהָר, שָׁם
וַאֲנִי, חוֹזֵר לִי אֶל בֵּיתִי, הַיָּרֹק
שֶׁבָּעֵמֶק, כָּאן.
כָּאן וְשָׁם וְכָאן, זֶה כָּל הַסִּפּוּר
…פָּתוּחַ סָגוּר פָּתוּחַ, זֶה כָּל הָאָדָם*
יאיר פלגי, אפריל 2007
* יהודה עמיחי, בעקבות: "מכתב המלצה", משירי ירושלים.