בֶּן אָחִי הַקָּטָן,

יַלְדִי הַקָּטָן,

אַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי

אוּלָם בִּשְׁבִילִי אַתָּה הַכֹּל:

אַתָּה כְּמוֹ הַתְּמוּנָה שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי

אַתָּה כְּמוֹ אָחִי, אָבִיךָ, כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן

אַתָּה כָּמוֹנִי, אֲנִי עַצְמִי, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה

אַתָּה כְּמוֹ הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שֶׁטֶּרֶם נוֹלַד.

אַל תִּשְׁאַל יֶלֶד קָטָן שֶׁלִּי

אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת

אַל תִּשְׁאַל עַל אָבִיךָ וְאִמְּךָ

כִּי אֵין לִי תְּשׁוּבוֹת בִּשְׁבִילְךָ.

אֲנִי רוֹצָה שֶׁתָּבוֹא לְכָאן

כָּךְ שֶׁאוּכַל לְלַמֵּד אוֹתְךָ לִשְׂחוֹת

וּלְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרֵי אַגָּדוֹת

אֲבָל מַפְרִידִים בֵּינֵינוּ יַמִּים וַאֲרָצוֹת.

וּכְשֶׁתָּבוֹא לְכָאן בַּסּוֹף, יֶלֶד

רַק אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת

כִּי אֵין לִי תְּשׁוּבוֹת טוֹבוֹת.

דְּחֵה בְּבַקָּשָׁה אֶת הַשְּׁאֵלוֹת

אוּלַי תִּגְדַּל קְצָת קֹדֶם

וְתִמְצָא לְבַד אֶת הַתְּשׁוּבוֹת.

יֶלֶד קָטָן שֶׁלִּי,

אַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי

אוּלָם אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ מִכְתָּב זֶה

כִּי יֵשׁ לִי הַרְבֵּה מַה לּוֹמַר לְךָ

עַל סַבָּא שֶׁלְּךָ שֶׁחִכָּה כֹּה רַבּוֹת לְנֶכֶד,

עַל אַבָּא שֶׁלְּךָ, עַל אִמָּא שֶׁלְּךָ

וְעַל הַחַיִּים לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.

אֲבָל הַסִּפּוּר כֹּה כּוֹאֵב,

וְלִי אֵין אֶת הַמִּלִּים

אָז אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי יֶלֶד

אַל תִּשְׁאַל.

                                    יאיר פלגי, 14.4.97

 * לאחר המלחמה, כאשר נודע למרים שאני, בן אחיה, נשארתי בחיים ונמצא ביוגוסלביה, בוורז'דין עיר הולדתה, כתבה מכתב שהגיע אלי רק 50 שנה לאחר מכן. שיר זה צמח בראשי בעקבות קריאת מכתבה המרגש.