עיני אמא היו תמיד כבויות ושחורות
כאילו מביטה רחוק ולא אל עיני ביתה
עיני אמא שידרו מרחק, ריחוק וזהירות
אל תתקרבי אלי בתי, כי אין בי אהבה
עיני אמא סיפרו על זמנים אחרים ועל
בתים אחרים, בהם הייתה אצילות וגאווה
עיני אמא לא יכלו לשאת את האומללות
ואת העליבות של אבא שלי, איכר פולני
מפשוטי העם שהציל את חייה מרעב
עיני אמא היו כבויות כי נגמר בהן האור
ואור חדש לא חדר אל חדרי ליבה שנאטם
וגם אהבת ילדה קטנה לא חדרה אל חלליו
רק זיכרונות רחוקים ואהבות ישנות ואבודות
אמא חיה כאן בעמק הלוהט, אך ליבה נשאר שם
עם אהובה שאבד, עם ילדותה שאבדה, עם
כל שהיה ונשרף שם במלחמה, ואחר נשחק
בקור וברעב הסיבירי המקפיא והנורא
הוי אמא רחוקה ואבודה
הוי ילדה בודדה ורעבה לאהבה
הוי משפחה עצובה ושבורה
הוי חיים אבודים המתגלגלים
מדור לדור בעצבותם
יאיר פלגי 25.10.17
* שיר שצמח משיחה עם מטופלת, דור שני לשואה