עבודת דוקטורט באוניברסיטת חיפה 1996 ( ניתן למצוא אותה בספריה של האוניברסיטה)
ד"ר יאיר פלגי
ממצאי המחקר מאפשרים העמדת מודל תאורטי התפתחותי לגבי התנהגות אובדנית. לחצי חיים וטראומות מצטברות, המגבירים ומעלים את רמת החרדה והדיכאון. צרוף זה בהשתלבו עם תכונות אישיות מסייעות, המתפתחות כבר בשלבים מוקדמים של החיים (אנלגזיה לכאב, דימוי גוף שלילי, וחוסן נפשי נמוך) הצומחות מעיוות ביחסי אובייקט ראשוניים, מעלים את הסכנה האובדנית.
סכנה זו עלולה להתממש, כפתרון אפשרי הרסני, למצוקה וחוסר המוצא בתוכו חי צעיר זה. כאשר מזדמן אירוע חמור נוסף, המהווה את הטריגר "הקש האחרון" אזי הוא המפעיל את כל מערכת ההרס העצמי.
המסקנות מן המחקר : בתחום התאורטי מסייע המחקר בגיבוש גרעין ידע תאורטי ובהרחבת הבנתינו את התהליך האובדני. אכן על מצע הצמיחה של לחצי החיים וטראומות מצטברות ראשוניות, מתחברים יחדיו הסבילות הגבוהה לכאב פיזי, יחס שלילי כלפי הגוף ועמידות נפשית נמוכה ללחצי החיים. צרוף זה מסייע לצעיר האובדני להגיע לפתרון הרסני של הפסקת הקיום, המקבל את חיזוקו באמצעות המשיכה למוות.
מחקר זה בנוסף לתרומתו המחקרית והתאורטית, יכול לסייע בטיפול הקליני בעבודה עם צעירים המגלים התנהגות אובדנית. הידע הנצבר מוליך לבניית מערך טיפולי מורכב הנעזר בגישות קוגניטיביות התנהגותיות להגברת המודעות הגופנית, בנוסף לשימוש בגישות וטכניקות דינמיות קלסיות.