"שום דבר גרמני לא יכנס לעולם לביתי"

כך נהגה סבתא שושנה לומר

וסבא בנימין חזר וחיזק את דבריה:

"לעולם ועד ולנצח נצחים"

ובכל זאת עולמנו הלך והתמלא

במוצרים גרמניים מכל עבר

אבל על קיר הבטון של משאבת המים

ליד השדות של הקיבוץ, עדיין אלמוני

חזר וכתב שוב ושוב באותיות גדולות:

"אין גרמניה אחרת"

אמנם, מפעל הקיבוץ מכר וקנה מוצרים מגרמניה

ואפילו הנכדים בטעות הלכו וקנו לסבתא שושנה

קערת מרק מפוארת שבתחתיה נמצאה לפתע

הכתובת "יוצר בגרמניה"

וגם אני עצמי חטאתי ונסעתי לגרמניה ואף

ישבתי ושתיתי איתם קפה, מדי פעם

ובכל זאת התחושה הפנימית הייתה תמיד זהה:

אני עושה מעשה אסור כי, אין גרמניה אחרת

והיום נכתב בעיתון, שמורים בגרמניה רוצים

ללמד שוב בכיתות את הספר "מיין קאמפף", לכאורה

למען לחסן את בני הנוער מפני קיצוניות פוליטית

אבל כולנו יודעים מה באמת מסתתר מתחת

ואני,

כמו סבתא שושנה וסבא בנימין, חוזר ואומר

למרות הכל ואף על פי כן

"אין גרמניה אחרת"  כי

יש זיכרונות, עוולות ופשעים

שאינם נשכחים ואינם

נמחקים לעולם

לעד                                        

                                                    יאיר פלגי  15.12.15

*- מן העיתונות "מורים בגרמניה: רוצים ללמד מחדש את "מיין קאמפף" לתלמידי גרמניה.

 – מיין קאמפף בתרגום חופשי – מלחמתי או מאבקי