ללודוויג ידידי,                                                                                       

מגן האל ושומרו

ולחברי הקהילה כולה

שלום רב,

 שמחתי מאוד לקבל את תגובתך למכתבי, אכן הפתעה נעימה.

 שאלת קיומו, מהותו "והתנהגותו" של האל במהלך השואה, היא ללא ספק שאלה תאולוגית, מוסרית ופילוסופית מרכזית עבור כל הדור שלנו, שחי במהלך ואחרי ארוע דרמטי – קטסטרופלי זה. אולם עבור איש דת כמוך, אני משער, היא שאלה קיומית ממש. לו בחרתי אני, להיות איש דת, לא יכולתי לנוח אף לרגע עקב כך.

 כיהודי ציוני ואתאיסט, החי בקיבוץ, השאלה התאולוגית היא משנית עבורי, אולם כפסיכולוג ואיש מדעי הרוח והחברה, השאלה של: "האם יצר לב האדם רע מנעוריו" היא מוקד התענינותי, ובהחלט משאירה את החוקר ואיש המדע שבי ללא מענה אופטימי ברור. אולם כאדם, איש משפחה ואב "החי לבטח תחת תאנתו וגפנו", אני נושא בתוכי תמיד את גחלת האופטימיות הנאיבית, כנראה לנצח.

 הבנתי ממכתבך, ושמחתי, שאתה, כאיש דת אמיתי, כמנהיג רוחני ומוסרי היום, מקדיש מזמנך לנושא האחריות האנושית משאחורי יצירתו של האל, בכדי ששואה כזו לא תיתכן שנית – ברמה התיאורטית תיאולוגית ובוודאי ברמה המעשית. מבקורי באורפלד למדתי, כי שאלה זאת נמצאת ברמת מודעות גבוהה בקרב כל חברי הקהילה בגרמניה.

 אנו, העם היהודי הציוני הוצאנו את המסקנות שלנו. הקמת מדינת ישראל עצמאית, חזקה, מוסרית ובוטחת, היא התשובה של הדור שלנו לשואה הנאצית. השאלה היא האם גם העם הנוצרי-גרמני הסיק באופן גלוי, ברור, מקיף, ונוקב – תיאולוגית והיסטורית את המסקנות הללו… או שמא שוב אנו צועדים יחד ללא מודעות, כעוורים, בבטחון, לקראת שואה נוספת. לאור ההתפתחות ההיסטורית והתרבותית של "העמים הנאורים" בימינו התשובה אינה חד-משמעית וסימני השאלה כבר מרחפים באויר:

הניסיון הסובייטי בכוונה ליצור אדם קומוניסטי חדש – נכשל! הניסיון האמריקני טוב יותר, אולם גם הוא מלא באלימות וסטייה!  הניסיון הגרמני נמצא רק בראשיתו ויש בו רמזים אופטימיים, יחד עם גילויי גזענות ואלימות קשים!  הניסיון שלכם, אנשי אורפלד, והניסיון הקיבוצי-ישראלי, מהווים היום כיוון אופטימי ליצירת חברה ערכית, מוסרית, ונאורה יותר. תוצאות ניסיון משותף זה אינן ברורות, ובחלקן גם תלויים ביכולתנו המשותפת להעביר את רעיונותינו, השקפת עולמנו וערכינו לחברה הסובבת.

 מכתב זה הוא המשכו של הדיאלוג המשותף אותו התחלנו באורפלד ואשר נועד לברר את עמדותינו ותפיסותינו. אנו מקווים שבמפגשים הבאים נוכל להמשיך ולפתח רעיונות שיצעידו אותנו קדימה.

                                                                       בברכה,        מיכל ויאיר  פלגי  3.3.96