( 1898 – 1976,  GROUP ANALYSIS)

 יאיר פלגי  ,  הרצאה בעפולה  12.06

  

אישי

יליד גרמניה, אולם חי ועבד רוב חיו בלונדון. למד רפואה בגרמניה (1923), ואחר הוכשר כפסיכואנליטיקן פרוידיאני קלסי בווינה, עבר אנליזה אצל הלן דויטש, קשר עם פרויד בתקופה זו. אדם חם, אנרגטי, כריזמטי, היה בהופעתו משהו  מדמות "הסבא הטוב", יהודי כמובן.

 

בשנת 1936 עובר ללונדון, בעקבות עליית הנאצים. ואף ניסה לשכנע את פרויד לעזוב, אולם ללא הצלחה. החליף את ביון כמנחה קבוצתי בביה"ח  Northfield  בלונדון. בהיותו בן 50 , בשנת 1948 מפרסם את ספרו על קבוצות ומקים מכון להכשרת מנחים לטיפול קבוצתי אנליטי. כל חיו המקצועיים עסק ועבד עם קבוצות, ונחשב לאדם מבריק ביותר בתחום, אולם לא הרבה לכתוב.

  

אנליזה קבוצתית

פוקס הוא מייסד הגישה של אנליזה קבוצתית, גישה תיאורטית יישומית העוסקת בהבנת היחיד, הקבוצה והחברה. היישום העיקרי של הגישה הוא פסיכותרפיה קבוצתית –

כלומר טיפול קבוצתי אנליטי.

 

השיטה  משלבת בין הבנות פסיכואנליטיות של תהליכים תוך אישיים ובין אישיים בהקשר חברתי ותרבותי בו הם מתרחשים. לשיטה חדרו השפעות מתחום הפסיכולוגיה החברתית, סוציולוגיה, תורת המערכות, (שהן חלק מהכשרתו ועיסוקו של פוקס), טיפול משפחתי ותיאוריות חברתיות (היחיד, המשפחה, החברה, התרבות – המעגל השלם של ה – אני ו – אנחנו).

 הדגש המרכזי  חקירת תהליכי הקומוניקציה בין היחיד (אני) לבין הקבוצה (אנחנו), במטרה לאפשר ליחיד להיות מובן לעצמו ולקבוצה (מגע רגשי, על פי פוקס: "להכניס את האחר לתוכי" ).

 המנחה כ "מנצח על תזמורת סימפונית":

מחד, אקטיבי, מבליט, מחליט, מפרש, מכוון מנצח על תהליך "הנגינה", אבל אין לו כלי נגינה משלו, תפקידו רק לנצח על….,

ויחד עם זאת אין הוא אומניפוטנטי כל יכול, לתזמורת כוח ויכולת משלה להתנהל בדרכה.

הוא גם מאפשר, סבלני, "נוכח בצל" לעיתים, חי באי ידיעה, ממתין, יחד עם הקבוצה, עד שהתמונה מתבהרת, עד שהנושא מתחדד, עד שהדילמה עולה, עד ש (בשרביטו) הוא מוצא (מראה) את "הנגן" המתאים היום להתבונן בעצמו ובאחרים,… עד שהתהליך "נולד".

 

המנחה מיצר ומאפשר את התנאים למטריקס הקבוצתי להתרחש, בתוך סטינג ברור ומובנה. מציאת הדילמה המשותפת והייחוד האישי היא המשימה שלו. הכול בר- חשיבה ודיבור בקבוצה, והתהליך הוא תרגום. מה שלא מובן, הופכים למובן ומודע יותר, בין כולם.

 הסטינג  הקבוצתי מאוד חשוב והוא מהווה תנאי להתפתחות התהליך, זמן קבוע, משך קבוע, מקום קבוע, הנחיה קבועה, הרכב יציב, איחורים, חיסורים… הכל משמעותי ומחייב דיבור, ישיבת המנחים בקבוצה (קו – הנחיה) קבועה, המנחים כמספקים בטחון והגנה לחברי הקבוצה, ומגבשים יחד את כללי וחוקי הקבוצה….

  מטריצת המפגשים של הלא מודע האישי והקבוצתי  ( Group Matrix ) :

זהו התהליך הקבוצתי, המרקם הקבוצתי, דרכו הקבוצה מתנהלת, מתפתחת, גדלה….

זהו "הרחם הקבוצתי", רשת התקשורת המודעת והלא מודעת, זהו בסיס הקבוצה. זהו "אולם המראות", דרכו רואה המשתתף את עצמו אצל האחרים, כל הזמן. "כאשר אני רואה משהו אצלו, אני מבין זאת על עצמי", זהו "הערסל הקבוצתי" (מחזיק, אבל מלא חורים).

 משורי העבודה, הרבדים של העבודה:

כאן ועכשיו,

העברה בקבוצה,

השלכה בקבוצה,

החיבור המופלא בין גוף ונפש,

המישור העמוק של חווית הנפש…. ועוד ועוד.

 

התהליך מתרחש על ידי: 

שיתוף, קומוניקציה, התחלקות, התבוננות, התקרבות , התרחקות….

ותרגום התהליך לשפה משותפת, כמו מעין תהליך ספיראלי  של עבודה משותפת.

 

הנושאים הלא מודעים הנידונים כל הזמן :

הגישה מניחה קיומם של תהליכים מודעים ולא מודעים המתרחשים בתוך הקבוצה, זהו הדהוד מתמיד אסוציאטיבי של תמות , כל נושא מעלה אסוציאציות אצל האחרים:

אני בפנים או בחוץ,

למעלה או למטה,

קרוב או רחוק….. וכו', כלומר, דיון בשאלות היסוד של:

מקומי בתוך הקבוצה ("מי האמא שלך ומי העדר שלך"), להיות שייך מול הפחד להיבלע ולהעלם בתוך הקבוצה.  "רגעי הקסם של הקבוצה" – התקרבות אינטימית מרגשת…..

"הדהוד של תמות" אישיות בתוך הקבוצה, זהו הבסיס, המשותף והשוני הייחודי.

הקבוצה כמקום להדהוד מתמיד של קוטביות בעמדות, גישות, מנגנונים נפשיים ודינאמיקות מרתקות  המתרחשים בין חברי הקבוצה, בתוך התהליך הקבוצתי.

 

"אין תינוק בלי קבוצה"  (כפי ש "אין תינוק בלי אמא"…).

זו היחידה הבסיסית, אני – אנחנו. כלומר האדם והשלכותיו שלו, בתוך ההשלכות של הסיטואציה החברתית בה הוא נפגש ומתפקד.

על פי תפיסתו של פוקס, נוצר מעין מסך, קצר תקשורתי, העדר מגע בין האדם וסביבתו. הדבר מייצר בדידות, ניכור וזרות, כך נוצר הסימפטום.

באמצעות הקבוצה, ניתן ליצור סדק במסך החוויתי הבלתי נראה. הקבוצה מסירה מסכים ויוצרת סדקים, המאפשרים חידוש התקשורת . זו התשובה של פוקס לשאלה למה קבוצה ?

 

 הרחבת נקודות היסוד, התאוריה והמעשה הטיפולי:

 השיטה:

מבוא: טיפול קבוצתי הוא חסכוני כלכלית, הוא אינטנסיבי ולרוב גם היעיל ביותר.

משך – מינימום שנה, לרוב שנתיים שלוש, פעם בשבוע, למשך שעה וחצי.

מיועד למטופלים אמבולטוריים, עם הפרעות ברמה הנירוטית, וכן מטופלים בעלי הפרעות אישיות, ואף הפרעות ברמה פסיכוטית (לא במצב אקוטי), וגם לדיכאוניים.

 

הבחירה: עדיף לבחור בעלי אינטליגנציה תקינה, מוטיבציה לטיפול קבוצתי, אישיות עם מרכיב ועניין חברתי. לרוב האבחנה הפסיכיאטרית עצמה פחות משמעותית לעומת הפרופיל הדינאמי המלא של האדם. אדם המתאים לטיפול אישי לרוב מתאים גם לטיפול קבוצתי, לעתים ניתן להיות בשני הטיפולים בו זמנית. אדם המסרב לטיפול קבוצתי ללא סיבה מספקת, לרוב אינו מתאים גם לטיפול אישי. פוקס רואה בטיפול הקבוצתי את הבחירה הראשונה והמועדפת.

 

המרכיבים המשמעותיים לבחירה: ממומלץ לצרף מטופלים עם אבחנות שונות באותה הקבוצה. הרקע, רצוי שיהיה משותף במידת מה, ורצוי להימנע מלצרף אדם שיישאר חריג, או יוצא דופן. עדיף קבוצה מעורבת מבחינת  נשים וגברים, ורצוי מספר מאוזן. פוקס ממליץ או בודדים או נשואים, ולא הרכב מעורב, הדבר חשוב יותר מבחינת הנשים, כי מקטין את המתח המיני. 

 

             מודלים של הקבוצה":

             קבוצה פתוחה – מאפשר קליטה של חברים חדשים, רשימת המתנה, מאפשר קיום קבוצתי ממושך ותהליך טיפול לאורך זמן.

             קבוצה סגורה – מבחינת הרכב, לא קל לממש, מתאים לקבוצה עם בעיה משותפת מוצהרת, סינדרום או מצב מוגדר.

 

השכיח ביותר היא קבצוה שאינה מוגבלת בזמן, החברים מצטרפים ועוזבים על פי זמנם שלהם, השנויים הם איטיים, ובחירת החדשים מושפעת מההרכב הנוכחי של הקבוצה. הדבר מחייב את המנחה – להכין הקבוצה לקליטת חבר חדש, ויצירת "מקום" עבורו בקבוצה. אותו הדבר נכון כמובן מבחינת ההכנה  לעזיבת חבר את הקבוצה. על המנחה להיות מודע לקשיים המתעוררים במצבים אלו: למרכיבי טרנספרנס של תחרותיות, לפיצולים אפשריים, ליחסים מיוחדים של העוזב או הנכנס עם המנחה, לנטייה להמעיט או לפאר את ערך הקבוצה בצורה מוגזמת במצב כזה.

הדרך הנכונה להתמודד עם קשיים אלו היא לשמור את מוקד הדיון על הדינאמיקה של הקבוצה, ולשלב את תהליכי היחיד בתוך הקבוצה גם במקום שהיחיד אמור להיות במרכז. יחס דומה חייב להינתן גם בנושאים של שנוי זמניי המפגש מסיבות אלו או אחרות.

 

 

            ה setting  (המסגרת,  המקום, הזמן, המשתתפים, המנחה….)

מספר המשתתפים הנכון הוא שמונה, ללא המנחה, אין כל מגע פיזי בקבוצה, אין מפגשים בין החברים מחוץ לקבוצה, המפגשים חייבים להתקיים באופן סדיר וקבוע, למשך של שעה וחצי כל מפגש כל שבוע. הישיבה היא בעיגול מסביב לשולחן קטן במרכז, הכיסאות כולם זהים כולל זה של המנחה. אין אוכל או שתייה, או עישון במהלך הקבוצה. אין כל תוכנית למפגש, או אירועים מיוחדים מובנים מתוכננים, פרט לדיבור חופשי אסוציאטיבי ספונטאני.

  

            המצב של הטיפול  האנליטי  הקבוצתי

            המטפל מבהיר את תנאי הקיום והפעולה של הקבוצה, ומהווה דוגמה אישית לקיומם       בפועל באופן גלוי וסמוי. דרך יחסו לתרומתם של החברים לקבוצה, ודרך יחסיו אל       חברי הקבוצה ויחסיהם כלפיו. עמדתו היא עמדה אנליטית, והוא מוביל את המצב            האנליטי  (הקבוצה), כרקע לפרשנות שלו:

            הקומוניקציה של המטופלים היא הביטוי לאסוציאציות החופשיות בקבוצה,

            והיחסים שבין המטופלים הוא הביטוי של הטרנספרנס המתקיים בקבוצה, בין חברי        הקבוצה , והוא מקבל את הפרוש של המנחה, האמור להבחין בין טרנספרנס אמיתי           מקורי (חוזר על עצמו), לבין טרנספרנס מצבי.    

 

           "הניצוח"  של המטפל הקבוצתי

 

            כללי: על המטפל ("המנצח") לעבור הכשרה אנליטית רגילה תחילה, וכן להתנסות           בעצמו בקבוצה אנליטית, בנוסף לכן שעליו להיות תחילה צופה בקבוצה. לאחר מכן            עליו להעביר לפחות שתי קבוצות תחת הדרכה צמודה.

 

            מי הוא המטפל?: עליו להיות כנה ופתוח כן שניתן יהיה לבטוח בו. אין הוא צריך להיות מושלם, וכך לא ייתפס כאומניפוטנטי. ("זה לא כל כך חשוב מה אתה עושה        כמנחה, אלא מה אתה באמת כאדם")

 

            מה הוא מיצג?: המטפל הוא דמות לטרנספרנס ליחיד בקבוצה, וגם במובן הרחב            יותר, לכן הוא פועל כאנליטיקאי, לעיתים מיצג את הסופר אגו של הקבוצה, או כדמות             הורה אידיאלי, ולעיתים את דמות האם הקבוצתית. ולעיתים הוא מיצג את העקרונות            האנליטיים של הקבוצה, אבל כל הזמן עליו להיות מודע ללא מודע הקבוצתי שלו.

 

            מה הוא עושה ?: הדבר תלוי מאוד במצב, ואינו ניתן לתיאור בעשייה אקטיבית או            בפסיביות. ראשית, תפקידו הוא לנטרל כל מרכיב או נטיה  לעשייה ממשית , הוא      מקשיב, מקבל (בעיקר טרנספרנס תוקפני, השלכות כלפיו וכו' מן המטופלים). עם            דגש סלקטיבי הוא עשוי לעיתים להוביל את הקבוצה, אולם ככול שהקבוצה מתנהלת        נכון מעצמה, עליו כמעט ולא להתערב. עצם הנוכחות שלו לעיתים מניעה את   התהליך הקבוצתי, ולעיתם הכוונה קצרה בלבד, מספיקה. פרשנותו תמיד צריכה    להתחיל בחלק הגלוי על פני השטח, הקונקרטי, הגלוי לכולם, כל פרשנות, גם       האישית, ניתנת בהקשר הקבוצתי וחייבת להיות דיסקרטית בצורתה, ועל פי דפוסי           אישיותו של המטפל (להישאר כנה תמיד).

 

            "המנצח" חייב להיות יצירתי, תיאטרלי וגם דרמטי לעיתים בעבודתו, כמנצח אמיתי        על הדוכן לפני התזמורת, אולם אחריותו המקצועית מחייבת אותו לשמור על המידה          הנכונה. יחד עם זאת על המנצח לדעת להיות פעיל באופן סמוי, עקיף, לאפשר,      להיות לעיתים בצל, ממש לא מורגש, לתת לדברים להתפתח בלעדיו, ,

 

הדינמיקה

            כללי:

            בקבוצה האנליטית

            הקבוצה כסמל

          תהליכים בקבוצה האנליטית

            מורכבות המפגש

 

ההבנה התאורטית

            כללי

            "המטריקס" של הקבוצה

תקשורת בקבוצה

מצב ה T

הגבולות           

עקרונות והתמצאות

פסיכופתולוגיה יחסית

 מקורות

 

Foulkes .S .H . (1948) .

Introduction to Group Analytic Psychotherapy: studies in the social interaction of individuals and group. London, Karnac Books.

 

Foulkes .S .H . (1964) .

Terapeutic Group Analusis. London. George Allen & Unwin Ltd.

 

 

Foulkes .S .H. (1990).

Selected papers of  Foulkes .S. H.  London. Karnac  books.