עוד מתקופת היותנו מורים במוסד החינוכי בבית אלפא, שם בשנות השבעים, שמורה לך אצלי לתמיד פינה חמה ומחייכת. זוכר כיצד דילגנו יחד עם חניכינו במבצר כוכב הרוחות, בכדי להכניס את סיפור מסעי הצלב לילדים דרך הרגליים? משם, ואחר כך פה ושם.
מייקל,
הספר שלך הוא סיפור מסע מרתק, תהליך פסיכולוגי מעניין ביותר. קראתי אותו בנשימה עצורה, תוך התפעלות מהכותב היצירתי והחוקר שבך, המדויק והסקרן, האספן השיטתי והעקבי של אוצרות ארכיאולוגים משפחתיים קדומים, תוך בניית מבנה אישיותי חדש ורחב, עם השלכות מרחיקות לכת לתמונת החיים שלך היום.
דרך קריאת ספרך נחשפת יריעת חייך השלמה על שכבותיה המעניינות והמורכבות, יחד עם מעגל חיינו הנושקים לשלך כאן. שם בגרמניה, בירושלים היקית, ובעמק הירוק שלנו.
אין זה מסע גלוי עצמי קל, והקורא יחד איתך, נחשף לסיפור ילדות ובגרות כואב ואכזרי לעיתים, המעורר שאלות רבות. שאלות המוסוות בתוך כתיבתך הכנה והמאופקת. אתה כותב כצופה משתתף, השומר על מרחק אובייקטיבי, זהיר ושקול, אולם ללא ויתורים עצמיים,
אלא מתוך יושר אינטלקטואלי מרשים.
יק
שאלות רבות לי אליך מייקל,
מה קרה לך תוך ובעקבות כתיבת הספר?
כיצד השפיעה כתיבתך על מערך חיי משפחת המוצא שלך והמשפחה שלך היום?
מסקנות אישיות שלך מכתיבת הספר, מבט בדיעבד על הגלויים האישיים והמשפחתיים?
והשאלה המעניינת, ילד – נער חוץ, במוסד ובקיבוץ של אז, כאן רב הנסתר על הגלוי בספר, אשמח עם תוכל לשתף אותנו יותר בנקודת המבט שלך על תהליך הלא פשוט הזה?
ולחוצפתי, רעיון להמשך הכתיבה : "האֵם הבן ורוח החופש", הסיפור מצידך תוך הדגשת מקומה של אמא בחייך.
מייקל, שמחתי מאוד לפגוש אותך שוב דרך כתיבתך, ולגלות גם נקודות משיקות בחיינו, למרות שחיינו התנהלו רוב הזמן במקביל ללא מודעות משותפת.
כל טוב
וחזק ואמץ, כפי שנהגנו לומר בזמנו
בידידות
יאיר פלגי 19.1.10