"מודה ועוזב ירוחם" – אומר ספר משלי התנכי שלנו, ומבטא בכך סלחנות יהודית ופתח תשובה, קבלת רחמים ומחילה. ואני שואל את עצמי ואת כולנו, האם גם לכס הקדוש מותר לטעות ולהיסלח, בנושא הכחשת השואה ?**

 דרך עיני שלי, כיהודי וכישראלי, כניצול שואה, וחבר בחוג אורפלד, מאז הקמתו, כך אני מבין ומסביר לעצמי את האירועים האחרונים, אשר התרחשו בוותיקן, סביב נושא הכחשת שואה: 

 מה היא אותה רוח רעה, שאחזה בעם הגרמני והפכה אותו לנאצי, ורצחני עד טרוף ? שאלה קשה, שאין עליה, עדיין, תשובות טובות. את השואה חוללו בני אדם לבני אדם – וזה לא בר הבנה. הנאצים נאחזו היטב בדימוי היהודי השלילי, שהושרש על ידי הכנסייה, משך מאות רבות של שנים, והקצינו אותו עד אבסורד. כך הפכו הנאצים את היהודי, למעין שטן, המנוגד לאנושות, והכריזו על כל היהודים – כגזע שהוא "מחוץ לתחומי האנושות". מכאן, שהכחדתם הפיזית, הרוחנית והתרבותית של היהודים, היא הכרח לפילוס הדרך "לגאולת האנושות כולה".

עמדה טוטלית ואפוקליפטית יחידה במינה זו, היא שגרמה לכך, שהשואה  הפכה לאירוע שלא היה לו אח ורע בהיסטוריה האנושית.

 אין זו השמדת עם, המוכרת לנו היטב בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע של "אי תקדימיות" בכך שהוא טוטלי, אוניברסאלי, אידיאולוגי, גזעני פנאטי, תעשייתי, הנעשה בקור רוח בקפידה, ולא בחמת זעם, שיטתי, בשיטות שטניות ייחודיות, ובקנה מידה והקף ללא תקדים. כאשר מדברים על מעשה הנאצים כעוד רצח עם, עוד אחד במהלך ההיסטוריה, מבטלים את ייחודיותו, טשטשים ומבטלים את האחריות הכוללת של גרמניה ושל אירופה לשואה.

לכן כל כך קשה להבינו ולהפנימו – אפילו לכס הקדוש. השואה אכן הייתה אירוע ייחודי, אך המשמעות והלקחים הם אוניברסאליים, לכן כה קשה לקבל את טעותו של האפיפיור כטעות , גם אם הוא עצמו, והוותיקן כולו מודים בטעות בחצי פה.  

"לא ירוחם" – כי זו אינה טועות אנושית רגילה, זה הכס הקדוש בכבודו ובעצמו, נציג האמונה הנוצרית האלוהית עלי אדמות. זהו חוסר הבנה בסיסית יסודית, של הכס הקדוש, בנושא השואה, המעיד על הבעיה כולה.

                                                                      יאיר פלגי,  6.2.09

 * משלי, כח', יג'

 ** מן העיתונות – החלטתו של האפיפיור בנדיקטוס ה 16 להסיר את החרם מעל הבישוף מכחיש השואה ריצ'רד ויליאמסון, עוררה ביקורת חריפה בעולם.