אמת או דמיון? אגדה או עובדות היסטוריות, ב"פרשת הנשק" הידועה מימי המוסד ?
במבט מפוקח של כ 30 שנה אחורה, דומני שעדיף לתת לאגדה ולדמיון לשחק את משחקן הנוסטלגי, מאשר לנסות ולכפות עובדות יבשות – שמקלקלות את הכיף. לכן אני מעדיף את הגרסאות, המשתבחות עם השנים, של צול – גברי וכל החבורה השמחה של אז והיום, ולהשאיר את כל השאלות פתוחות:
מי הן אלו שידעו…. שתקו ומדוע?
ומי הן אלו ש"הדליפו" ופתחו את הפרשה ולמה?
מה הייתה איכותן הגסטרונומית של עוגיות המטרה לירי בלילות, והאם הן אשמות בכל?
מי ירה, מי צפה ומי עמד מאחור?
היכן היו "הסליקים", כיצד נוצרו, מה הכילו ומה הקשר שלהם לפלמ"ח?
כיצד הוצא "הרובה מן הקיר", והיכן אני עמדתי במהלך החשיפה?
האם אכן אורי מן ושמוליק הוסעו באותו הלילה במכוניתי הביתה, ומה הייתה קבלת הפנים שלהם ושלי בביתם? …. או הכול אגדה?
האם היו באותו הלילה, כיצד, איך ומתי … אירועים דרמטיים נוספים ומי היה גיבורם האמתיים, זו השאלה האמיתית ?
ומה הן הנקישות הנשמעות מני אז בלילות- בחורשות הרי אפרים…. ?
האם למחרת הושבתו הלימודים, ובמקומם התנהל "משפט חברים נוקב" – בו נקבעו אשמים וזכאים, כשבכס המשפט ישבו השופטים יגאל ואנוכי…….?
האם קרה כל זה? או רק סיפורי לילה מתוקים לילדים גדולים? ומה עם כל העיקר שלא הוזכר? ימים של לימודים, חברה, נסיעות הלוך וחזור וסתם שיגרה של חיי המוסד?
אין לי ספק אז – והיום, שהייתם "חבורת מופלאים" שגדלה והפכה ברבות השנים, לאנשים מיושבים בדעתם, "ומרופדים" במשפחות וילדים.
עצם המחשבה היום על האירועים של אז, מעלה על פני חיוך של שמחה וכף, מסוג הזיכרונות שמביאים אותי לפרוץ בצחוק משחרר של הנאה.
לכן חברי היקרים,
המשיכו לשמור על גחלת סיפורי הנוסטלגיה (שאסור לקבע אותם ולהעלותם על הכתב -שמא יתנוונו ויתקדשו), וכל המרבה, מספר ומעשיר, מדמיונו החופשי, משך השנים, את עלילות הגבורה של קבוצות אורן אשחר… אז, הרי זה משובח.
כל טוב, יאיר פלגי, 21.7.00 קיבוץ ניר דוד
לצערי לא אוכל להשתתף באירוע של 25 + שנה לסיום המוסד, לכן כמה מילות ברכה.