(ולזכר ילדותנו הקיבוצית המשותפת)
בזו ילדותי השנייה, "הקיבוצית",
כאחות וחברה קרובה היית לי נעמה,
בקשר ילדות אוהב נקשרנו לכל החיים
ומבטך המישיר והאוהב, "ידך המיובלת",
ודיבורך ההחלטי, הלקוני והתמציתי
מלווים אותי מאז ולתמיד בכל דרכי.
חברנו יחד לאותה קבוצת ילדים "קבוצת סלע"
בקיבוץ תל עמל של – "ראשונים לחומה ומגדל"
כילדי משפחה אחת גדולה וחמה
בניהולה של חיה גרד הגננת – המורה.
ביתך, הפך גם לביתי, ורות ומיכאל היו גם קצת שלי
באידיליה קיבוצית של ראשית שנות החמישים
כשהילדים חיו באקלים קיבוצי שיתופי אוהב
ניהלנו את חיינו סביב בית הילדים, "והדשא הגדול"
והקיבוץ היה כמשפחה הרוקדת יחד בחג הביכורים.
כזוג חברים נחשבנו, אז בארץ הילדות הקיבוצית
שיחקנו וניגנו יחד בצ'לו, אכלנו יחד, ישבנו יחד בכיתה,
ישנו באותו חדר ילדים וגם ניהלנו מלחמות ילדים.
יחד עם גידי, אלי ודודו, רוני וגלי, ודנקו גם
יחד שחינו באסי ודגנו בו דגים, יחד באותה קבוצה של "אי מנוחה",
ודודתי בלנקה, הייתה גם קצת דודתך וחברה של הוריך.
שותפים היינו לאורך כל היום, ומיטותינו היו קרובות בלילה
וכשאימא רות ספרה לך סיפור לפני השינה, אני הייתי שותפך
ואפילו את ביתו של סבך "סבא קול" היינו מבקרים יחד.
הורים אוהבים חדשים משלי קיבלתי, את שושנה ובנימין היקרים,
אבל חשתי שאני שייך לקבוצה של ילדים עם הרבה הורים.
על הדשא הגדול לפנות ערב, יושבים מקשיבים לנח אשכנזי
מספר ושר "טרקטוריסטים אנו" של יהושע לוריא:
"הוי עלם – עלם, התקדם בתלם
ידך אחוז בהגה, עינך למרחב".
כן, "שפירקה" קראתי לך, כאילו את גם קצת שלי
בתמימות וחום הילדות מצאתי בך אחות וחברה לחיים
אמנם דרכנו נפרדו כבר לפני שנים רבות וכל אחד הלך לדרכו
אבל כל מפגש היה בו משהו מהפעם, והברק בעיני שנינו,
סיפר על עבר משותף של ידידות לחיים.
יסדת ויצרת לך ולנו מן מפגש יום הולדת שנתי
של חברים, שם בחצר ביתך בגן יבנה
בעזרתה האוהבת של ביתך יעל
והזמנת אותנו לשם כדבר מובן מאליו
הרי שנינו ילידי אותה שנה ואותו חודש מאי.
אני זוכר היטב את שיחתנו האחרונה
בה סיפרת על מחלתך ורמזת שהשנה
"לא יהיה מפגש שנתי בביתך"
ואני סירבתי להבין
שאת בעצם נפרדת ממני.
לחשוב עליך שפירקה, זה כמו
לחשוב על הילדות המשותפת שלנו שם,
אי רחוק, במקום חם, ירוק ואידילי
עם אמונה מלאה בצדקת הדרך,
ובחזון על חברה מושלמת.
חזון שהלך והתרחק, עד שהיום
קשה להאמין שהיה בכלל אי פעם.
אוהב וזוכר את כל הטוב והיפה
שבך ושל ילדותנו, שהייתה ואינה
ולא תשוב לעולם.
יאיר פלגי, 21.5.16