לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ הַכּוֹאֶבֶת וְהַיְּשָׁנָה

לֵךְ וְהַבֵּט לְתוֹךְ אֶרֶץ יַלְדוּתְךָ וְעַצְמְךָ

מְצָא לְךָ אֶת הַמִּלִּים הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁלְּךָ

וּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִתְרַחֵק נָכוֹן מֵעַצְמְךָ

מֵחֲוָיוֹת הַשֶּׁבֶר וְהַכְּאֵב הַיָּשָׁן שֶׁבְּתוֹכְךָ

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ הַיְּשָׁנָה אֶל אֶרֶץ חֵרוּת חֲדָשָׁה

פְּרֹץ נְתִיבוֹת לְהָבִין אֶת מְקוֹרוֹת הַכְּאֵב וְהַפְּחָדִים שֶׁלְּךָ

רַק הַמֶּרְחָק יְאַפְשֵׁר לְךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה נֶאֱמָנָה

לִכְתֹּב מִבִּפְנִים עַל עוֹלַם הַחֲוָיוֹת שֶׁלְּךָ

 בּוֹדֵד תִּהְיֶה בְּדַרְכְּךָ הַחֲדָשָׁה, וְהִיא מַפְחִידָה

                                                        יאיר פלגי, 1.11.10

 * אדם חייב להתרחק מספיק רחוק בזמן ובמקום מן החוויה הטראומטית אשר בתוכו, כדי שיוכל להיכנס לתוך עצמו ולדווח במילים על השבר… כל זמן שאתה חי את החוויה כאילו קרתה לך רק אתמול, אין לך את היכולת הנפשית להיכנס לתוכך ולתאר את החוויה במילים שלך, מבפנים.

אני חושב שבשנים האחרונות התרחקתי מספיק מן החוויה האישית שלי, כך שיכולתי להתחיל לכתוב.