בְּיָמִים אֵלּוּ

בָּהֶם "בְּנֵי הַמְּחוֹלְלִים"

יוֹשְׁבִים יַחַד עִם

בְּנֵי הַנִּצּוֹלִים

וּבוֹכִים אִישׁ עַל כִּתְפֵי רֵעֵהוּ

כְּאִלּוּ הַסֵּבֶל מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס

חַד הוּא

בְּיָמִים אֵלּוּ

אָנָּא עֲזֹר לִי אֱלֹהַי

לִשְׁמֹר עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין קֹדֶשׁ לְעֹנֶשׁ

לִשְׁמֹר עַל כַּעֲסִי הַקָּדוּם

לֹא לְפוֹגֵג אֵת יֵצֶר הַנְּקָמָה הָרִאשׁוֹנִי

לֹא לִשְׁכֹּחַ וְלֹא לִסְלֹחַ

וְלֹא לְאַבֵּד אֶת הָאֱמֶת הַמָּרָה:

הָיוּ רוֹצְחִים

הָיוּ נִרְצָחִים

וְהָיִינוּ אָנוּ שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ בַּתָּוֶךְ

וְשׁוּם בֶּכִי מְשֻׁתָּף, אַל לוֹ

לְחַבֵּר לְעוֹלָם-וָעֶד בֵּין הַשְּׁנַיִם!

בְּיָמִים אֵלּוּ

בָּהֶם מֻתָּר בְּשֵׁם הַמַּדָּע, אוֹ הַמּוּדָע

לְנַתֵּץ אֶת הַכֹּל

אֲנִי צוֹבֵר לִי פְּנִימָה אֶת כַּעֲסִי הַיָּשָׁן

גֵּאֶה לָחוּשׁ בּוֹ עוֹלֶה וְתוֹפֵחַ

וְנוֹתֵן לוֹ לִפְרֹץ בִּזְעָקָה מָרָה

בְּעֶרֶב הַזִּכָּרוֹן לַשּׁוֹאָה וְלַגְּבוּרָה.

                                     יאיר פלגי,

ערב יום השואה, מאי 1997

 * נכתב בעקבות יום עיון שנערך במחלקה הפסיכיאטרית בעפולה, על ידי פרופ' דן בראון ז"ל, בו הוצג סרט המתעד מפגש בין בני ניצולים מישראל וארה"ב (בני "דור שני"), לבין בני נאצים ידועים ("בני המחוללים"). כצופה, בן הדור השני, בסרט זה, חשתי כיצד כל מעי מתהפכים בי, האם אני רואה או הוזה?