גיל ההתבגרות, הוא תקופה אשר מעמתת את המתבגרים עם מגוון אתגרים נפשיים שביניהם גיבוש הזהות העצמית, גילוי המיניות, העמקת הקשרים הבין אישיים, פיתוח עצמאות ונפרדות מההורים, התמודדות עם לחצים לימודיים והתחלת קבלת אחריות אישית המהווה צעד ראשון לכניסה לעולם המבוגרים. בהתאם, חלק מהמתבגרים נתקלים בקשיים לנוכח אתגרים אלו, ועשויים לבטא את קשייהם דרך הפרעות התנהגות, התמכרויות, הפרעות אכילה, בעיות פסיכוסומאטיות, הפרעות חרדה, דיכאון, התנהגויות של סיכון ופגיעה עצמית וכן הלאה.

פסיכותרפיה למתבגרים דומה במטרותיה ובדרכי פעולתה לפסיכותרפיה לבוגרים אך באופן טבעי- מטפלים המציעים שירותי פסיכותרפיה למתבגרים, נדרשים להתאים עצמם לשפתם וצורכיהם הייחודים של המתבגרים.

יש לציין כי חלק מהמתבגרים אינם משתפים פעולה עם התהליך הטיפולי על אף מצוקתם, אך גם במקרים אלו חשוב שלא להרים ידיים. חלק מהמתבגרים מקפידים להפגין עמדה של חוסר רצון וחוסר עניין בטיפול, אך בפועל משתפים פעולה עם המטפל כל עוד אינם נדרשים "להצהיר" על רצונם בטיפול (ובכך להכיר באופן פורמאלי בקשייהם ובנזקקותם). לעומת זאת, חלק מהמתבגרים מסרבים לפנות אל פסיכותרפיה או לשתף עמה פעולה.

במקרים אלו, ההורים יכולים לפנות להדרכת הורים במסגרתה יוכלו להבין טוב יותר את מצבו של המתבגר וסיבותיו, לרכוש כלים שיאפשרו להם לסייע לו בעקיפין ולחזק עמו את הקשר, ולאמץ התנהגויות אשר עשויות לעורר את המוטיבציה של המתבגר לטיפול.