"אני רואה את שביל המוות השחור המוביל לשמיים" 17.10.73
תוך כדי נמנום במהלך הפסקה בקרב (לאחר לילה ללא שינה) , ראיתי בחלומי את התמונה הבאה:
"כביש ארוך ושחור, לצידיו שוכבים כל פצועינו והרוגינו כאשר הם דקים כנייר, כאילו כבושים על ידי הטנקים.
בגדיהם לבנים ורק ידיהם מורמות ומנפנפות לשלום לאותה נערה החולפת ביניהם וחיוך של אושר וגאווה על פניה.
אחר כך התחלפו שם הדמויות, אם שכולה עברה בשדרה ופניה שחורות. בסוף הדרך השילה בגדיה והפכה למלאך, והתרוממה מעלה מעלה.
דמויות רבות נוספות עוברות בשדרת הידיים". התמונה הולכת ונעלמת, ורק תנועת הידיים הלבנות המנפנפות עדיין מלווה אותי עד היקיצה, ואני נשאר המום מן החלום.
מחשבה עוברת בראשי – אילו ידעתי לצייר היטב, הייתי בקלות מעלה זאת על הנייר.
פרשנות מאוחרת:
החלום קשור ישירות לפציעתו של אלישע שהתרחשה יום לפני כן, ומחשבות המוות מרחפות חופשי בתוך החלום, למרות שטרם נודע לי שאלישע נפטר.
שתי דמויות נשיות מהלכות בחלום, האלמנה השחורה והנערה הגאה בגיבוריה שהקריבו את נפשם למען הניצחון, שתיהן מהוות את שני צידיה של המלחמה.
האלמנה השחורה שהפכה גם היא למלאך כמו בעלה, מעין נבואה הטמונה בתוך החלום על הפצוע שיהפוך מיד למלאך – ולחלל.
גיבורי החלום כולם פצועים והרוגים, מהווים מעין שביל רקע למסלול המוות. הם המחיר המלא של המלחמה, ומזכירים גם באמת במראה את הדרכים השחורות הכבושות על ידי הטנקים השוכבים גם הם "כפצועים וכמתים לצידי הדרך" הרמוסה והשחורה, בעוד השביל מוליך גם קדימה אל הניצחון הסופי צפונה.
ככול הנראה החולם, מרמז כאן באופן לא מודע, על פחדיו שמא גם הוא יהיה פצוע או חלל בקרוב, כלומר מחשבות המוות האישי נטועות בו עמוק במהלך החלום. המוות מתואר כאן בחלום באופן מעט אידילי הרואי למרות שהצבע השולט הוא שחור ומרמז בפרוש שהמלחמה היא "שחורה".
יאיר פלגי