וְשׁוּב אֲנִי בַּמַּחֲנֶה

בְּמִתְקַן כְּלִיאָה בַּעַל תָּאִים אֲפֵלִים

הַשּׁוֹבִים הֵם נָאצִים, זֶה בָּרוּר לִי

אֲבָל נֶחְמָדִים, כִּבְיָכוֹל חֲבֵרִים שֶׁלִּי

אֲנִי בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל בְּדִיקָה וּמִבְחָן

שְׁלַבִּים-שְׁלַבִּים שֶׁל תַּהֲלִיךְ מִתְמַשֵּׁךְ

בְּכָל שָׁלָב צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחְלָטָה גּוֹרָלִית

עַד כֹּה אֲנִי עוֹמֵד בַּמִּבְחָן.

עַתָּה הַמִּבְחָן מַגִּיעַ לַשָּׁלָב הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר

קִבַּלְתִּי תַּרְמִיל וּבְתוֹכוֹ מָצָאתִי אֶת לִבָּהּ שֶׁל

פְרִידָה רַיְיךְ הַמֻּכֶּרֶת לְכֻלָּם

שֶׁיֵּשׁ לְהַצִּילָהּ כִּי לִבָּהּ נָדַם

הַאִם אֲנִי מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת לִבִּי

כְּדֵי לַעֲזֹר וּלְהַצִּיל אֶת פְרִידָה?

אֲנִי חָשׁ כְּנָתוּן בְּמִלְכּוּד אַכְזָר, לְלֹא מוֹצָא

וְכוֹעֵס עַל עַצְמִי שֶׁנִּקְלַעְתִּי לַמִּבְחָן הַנּוֹרָא

אֲנִי הוֹלֵךְ לְהִתְיַעֵץ עִם הָאַפְסְנַאי

הַיּוֹשֵׁב בְּסֶגֶל הַבּוֹחֲנִים

מַה לַּעֲשׂוֹת בְּמַצָּב מֵבִיךְ שֶׁכָּזֶה

מִבְּלִי לַחְשֹׂף אֶת טוּב לִבִּי הַמְּדֻמֶּה

אֲנִי מוּכָן לַעֲזֹר לִפְרִידָה

אֲבָל לֹא עַל חֶשְׁבּוֹן לִבִּי שֶׁלִּי

כִּי אֲנִי זָקוּק לוֹ לְפֶתַע מְאוֹד

בָּרוּר לִי שֶׁאַפְסִיד וְאֶחְשֹׂף

אֲנִי מִתְעוֹרֵר כֻּלִּי רָטוּב וּמֵזִיעַ

בִּתְחוּשַׁת הֲקָלָה שֶׁהַבֹּקֶר הִפְצִיעַ

וְאוֹמֵר לְעַצְמִי בַּחֲצִי עֵרוּת מוּזָרָה:

מִי זוֹ פְרִידָה רַיְיךְ לַעֲזָאזֵל?

צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָן בְּגוּגֶל…

יאיר פלגי, 16.5.10