מבנה ההרצאה
שני מפגשים של שעה כל אחד (5.11.08 , 12.11.08 )
הצגת הנושא והבעיה בהרחבה, בפורום המלא, כהרצאה.
קריאה משותפת, תוך דיון וסכום ביניים.
מפגש ראשון
– מבוא
– חשיבה פוזיטיביסטית ורציונאלית
– חשיבה פוסט מודרניסטית
– פסיכואנליזה מודרנית ופוסט מודרנית
– המשבר הפסיכואנליטי
מפגש שני
– קריאה משותפת של המניפסט
– דיון בסעיפים
סכום וסיום
מאז ראשית ימיה, מקיימת הפסיכואנליזה מערכת יחסי גומלין מורכבת עם רוח התקופה בה היא פועלת.
מחד, הפסיכואנליזה מושפעת מהאקלים התרבותי-מחשבתי של התקופה, ומאידך- היא עצמה משפיעה, ובמידה מסוימת- אף יוצרת, את רוחה של התקופה. לא ייפלא, אפוא, שדמותה של הפסיכואנליזה בתחילת ובסוף המאה ה-20 הייתה שונה:
בתחילת המאה הפסיכואנליזה ינקה את עיקרי בסיסיה מהחשיבה הפוזיטיביסטית והרציונליסטית שאפיינה את המודרניות; בסופה של המאה, התבססה הפסיכואנליזה על עיקרים אחרים, דוגמת יחסיות, ריבוי אמיתות, ארעיות והבנה ייחודית של כל סיטואציה. עיקרים אלו הם עיקריה של החשיבה הפוסט-מודרנית, חשיבה שהפכה בעשורים האחרונים לדומיננטית בחשיבה המערבית.
גלישתה, ה "כמעט טבעית", של הפסיכואנליזה אל עומקו של שדה החשיבה הפוסט-מודרני הביאה אותה אל פי משבר.
הדיון בא לסמן את אותו משבר, את משמעויותיו התיאורטיות והטיפוליות, ולהציע אלטרנטיבה שתאפשר את חילוצה של הפסיכואנליזה ותסמן לה דרך חדשה , וזו תגובש בדמותו של 'המניפסט הפסיכואנליטי' אשר יוצג וידון בהמשך – כחיפוש הדרך.
החשיבה הפילוסופית הפוזיטיביסטית – רציונלית,
פוזיטיביזם, פירושו תיאוריה מדעית פילוסופית. הרואה במדע את הידע התקף היחידי. ומטרתה, היא למצוא את החוקים המשותפים לכל המדעים.
הטבע פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה, וניתן להוכחה באופן ברור.
ההיסטוריה האנושית היא תהליך של קידמה, התפתחות ושיפור.
קיימת מציאות אידיאלית ורציונאלית אליה ניתן לשאוף.
ברור אותה מציאות, היא נקודת עניין מרכזית בחקירה, ואליה יש לחתור.
המטרה אם כך היא חשיפת האמת המוצקה, כבסיס לראיה פוזיטביסטית.
הפוזיטיביזם הלוגי, הלך צעד נוסף קדימה (החוג הווינאי, 1920 ) וטען :
אמירות חייבות להיות ניתנות לאישוש על ידי תצפיות אמפיריות, בכדי שיהיו משמעותיות. לכן יש לדחות את כל המרחב המטפיזי (חשיבה אידיאליסטית, דתית מיסטית ואיזוטרית).
"על דברים שאי אפשר לדבר, צריך לשתוק", טענו הפוזיטיביסטים הלוגיים, ובכך צמצמו את הדיון הפילוסופי באפן קיצוני.
הפילוסופיה הפוסט מודרניסטית, (שנות השישים של המאה הקודמת)
אינה רעיון שלם אחד, אלא מכלול של רעיונות. מאפייניה המרכזיים הם:
ריבוי נקודות מבט, ריבוי של נרטיבים, ביטול קיומן של אמיתות מוחלטות.
מיקומה של כל עמדה, תורה, תפיסה, באופן יחסי לסביבה, לתרבות, לאדם.
זו התנערות מהאמת המוחלטת. זו התפתחות הדרגתית שהובילה לקץ האידיאולוגיה, התיאוריה האחת המתיימרת לתת תשובה ופתרון אוניברסאלי.
כלומר דחייה של הכוללניות, לטובת הסברים ייחודיים ואישיים, הדגשת ריבוי המשמעויות.
היות והכל יחסי, תלוי הקשר, לכן ניתן לשלול את הנפש הסגורה והמבודדת.
אנחנו חווים את עצמנו על ידי האחר. מכאן ששדה המחקר הטבעי של הפוסט מודרניות, הוא לעולם תלוי הקשר, ובין סובייקטיבי.
מכאן שתפיסת ההתפתחות והקדמה מכיל מידה רבה של פסמיזם.
הפוסט מודרניזם מבליט עקרונות של ניתוק, אי ידיעה, מקריות.
"רעש ולכלוך" על חשבון עקרונות מודרניסטים של המצאה, מקוריות חידוש.
פסיכואנליזה מודרנית ופוסט מודרנית
מקובל לחשוב שגישתו הבסיסית של פרויד בנויה על פי החוקיות הפוזיטיביסטית.
תחום עם מדעיות, חוקיות ברת בחינה.
רק לתובנה אמיתית יכולה להיות השפעה מרפאת,
יאיר פלגי, 5.11.08