חינה, חינה, בחינה …
בתחילה הכול נראה תמים ולא "מסוכן", סתם מפגש משפחתי נעים לקראת החתונה.
אולם בתהליך איטי שהלך וגבר, עד ההכרה המלאה, אתה מבין שאכן זה קורה, כאן ועכשיו !
כמו ניצנים לאחר הגשם, צצות התלבושות, המוזיקה התימנית, צעדי הריקוד, האוכל, הצילומים, ובסוף אף החינהעצמה. כן אכן הילדה הזאת החליטה, רוצה ועושה לעצמה, לאודי להוריה ולנו….. חינה מלאה וצבעונית כמו שצריך!
למרות ההצהרות המנוגדות, ועל אף הכל, כן, זו החינה של הילדים ושלנו.
הכול נראה ומרגיש קרוב וגם רחוק. אמיתי וגם לא אמיתי. תערובת של רגשות החודרים לאט לאט פנימה ובסוף משתלטים וכובשים אותך בתחושות של שמחה והנאה אמיתית.
גודלה – בשמלת החתן, פאות וכובע תימני על ראשו, בין-מבין ולא מבין באמת, מה קורה כאן. על "פניו הקשוחים " ניכרת בכל זאת ההתרגשות ממה שקורה פה ועכשיו.
לימור – במגדל תימני על ראשה וקישוטי כסף שופעים וכבדים על צווארה, מהלכת בזהירות ובהדר. נהנית, אבל גם קצת סובלת. היחידה שאולי יודעת בדיוק מה היא רוצה. מכירה בערך עצמה והאירוע ויודעת בפנים שהוא כולו שלה.
רק אחרי הורדת כל התפאורה והקישוטים, כאשר חזרה "לממדים הטבעיים" שלה, חשתי כמה היא קטנה ורועדת מהתרגשות בתוך "שריון החתונה" שלה.
החינה נוגעים בה בהיסוס, בוחנים אותה בזהירות (ממש כמו מבחן פסיכולוגי סמוי ליכולת האישית: בדיקת גבולות הגמישות של הנגיעה ב"חומרים מסוכנים").
"מתלכלכים" בצבע ובבוץ, כל אחד במידה המתאימה לו: מי ברתיעה מלאה, מי בנגיעה – קלה, או בהנחת עיגול סימטרי של חינהבמרכז כף היד, ומי בכל כף היד בהנאה גלויה-ולא מוכן לעזוב – גם כאשר כבר עבר הזמן.
תוצאות המבחן מתקבלות רק למחרת בבוקר- כל אחד בודק עם עצמו את עומק, איכות, ועוצמת "החינהשלו" על פי הצבע על כף היד.
וכל היתר – נתון לפרשנות !
יאיר פלגי, 27.8.01