הבוקר הראשון של החורף נפתח בסערה.
כאילו על פי הזמנה, עם שנוי שעון הקייץ לשעון חורף, בבוקר רוח אדירה פרצה לתוך הבית, הפילה תמונות, וזכוכיות התנפצו לכל עבר על הרצפה. עציצים החלו לעוף ולהתרסק, וגשם עז החל לרדת. רצתי בכל הבית שהחל לשרוק ולנשוב, בנסיון להציל את המצב, לסגור חלונות, וליצב תמונות ועציצים. אבל הרוח היה חזק וזריז ממני, טרק דלתות, העיף ניירות וכאילו הבית עומד עוד רגע להתרומם באויר.
מחד תחושת שמחה שסוף סוף התחיל באמת הסתיו, ומאידך בהלה שמא הכל עומד לההרס בתוך הרוח היום. וכפי שהקייץ היה בלתי נסבל, אז גם הסתיו יהיה רע ומבהיל.
אבל לאחר כמה דקות של חרדה רטובה ורועשת, חלה רגיעה, הרוח נרגעה מעט, השמים התחדדו, ושוב נתן היה לראות למרחוק, והארץ היתה זכה ונקיה וריח הגשם נישא באוויר. בדיעבד הסתבר שכל הארץ רעדה, ומשך כמה ימים, במרכז לא היה חשמל ומים במאות אלפי בתים בישראל. אכן פתיחה מהממת של הכרזת החורף, וכמו תמיד נתפסנו לא מוכנים.
כמו לאחר מצב של הפתעה ופניקה, שאתה מתחיל לנשום צלול ולהבין שהפחד והחרדה הם רובם בראשך. והעולם כמנהגו נוהג בדרכו. פשוט עושה קצת סדר ונקיון, ושוטף את האבק, ופרט לכך הכל בסדר. אבל אנחנו שהופתענו ונבהלנו, מתחילים לגלגל מחשבות מפחידות בראשנו.