וְאֶצְלִי,

לְעִתִּים זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי

וְאַף מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי מוּסָרִי

הַמַּסָּע "לְאֶרֶץ שָׁם"

הַנְּסִיעָה לְסוֹף הָעוֹלָם

וּמַדּוּעַ אֶסַּע

הֲרֵי הַשֶּׁלֶג שָׁם עֲדַיִן חוֹלֶה

וְרֵיחוֹ מְיֻחָד וְשׁוֹנֶה

כִּי הָאֵפֶר הָאֱנוֹשִׁי עֲדַיִן עוֹלֶה

וְהַגֶּשֶׁם בְּ"אֶרֶץ שָׁם" שָׁחֹר וְכָבֵד

כִּי בְּדַרְכּוֹ הוּא שׁוֹטֵף הֵיטֵב

אֶת כָּל חֲטָאֵי הָאָדָם

אָז מַדּוּעַ שֶׁאֶסַּע לְשָׁם?

וְאֵיךְ אֶסַּע

אַחֲרֵי יוֹדְעִי אֶת כָּל הַזְּוָעוֹת

אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בְּ"אֶרֶץ שָׁם"

הַאוּכַל לְהַאֲמִין בִּבְנֵי הָאָדָם

אֲנִי חָשׁ כְּעוֹמֵד מוּל הַסְּפִינְקְס הַמִּיתוֹלוֹגִי

וְאִם לֹא אֶעֱנֶה נָכוֹן – אֶטָּרֵף לָעַד

אוֹ שֶׁאֶחְזֹר בְּלִי לְהָבִין דָּבָר

וַהֲרֵי זֶה מַמָּשׁ הַיְנוּ הַךְ

וְאוּלַי, כֻּלָּנוּ נַמְשִׁיךְ לְבוֹסֵס לָנֶצַח

בְּחִפּוּשׂ הָאֱמֶת בִּמְקוֹמוֹת מְפֻקְפָּקִים

בַּאֲזוֹרֵי "הַכְּפִירָה הַגְּדוֹלָה"*

בָּהֶם הַזְּמַן מָהוּהַ, מְחֹרָר וְקָרוּעַ

זְמַן מְאֻבָּק וּמְעֻשָּׁן, שֶׁעָמַד מִלֶּכֶת

כִּזְמַן מִתְפָּרֵק שֶׁל עֲלֵי שַׁלֶּכֶת

אֵין לְהָבִין וְאֵין לִמְצֹא שָׁם דָּבָר

רַק שְׂרִידֵי זִכָּרוֹן שָׁקוּף שֶׁנִּגְמַר

הַאִם בַּמַּסָּע לְ"אֶרֶץ שָׁם"

נַגִּיעַ אֵי פַּעַם אֶל הַיּוֹם

בּוֹ יַשִּׁיל הָעוֹלָם אֶת עוֹרוֹ הַנּוֹשָׁן

וְיֵצֵא מִקְּלִפָּתוֹ טָהוֹר וְזַךְ כְּיֶלֶד פִּלְאִי

הַאִם יִתְרַחֵשׁ אֵי פַּעַם נֵס "הָעִדָּן הַגְּאוֹנִי"*

                                                         יאיר פלגי, 18.2.08

* הדברים נכתבו בעקבות יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שהוקדש השנה לזכרו של ברונו שולץ בבית לוחמי הגטאות, מחשבות על נסיעה אפשרית לפולין, וכן בעקבות עיון בספריו "חנויות הקינמון", ו"בית המרפא בסימן שעון החול", אשר היוו השראה. כתיבתו של ברונו מתאפיינת "בדמיון פורה ופרוע", וטשטוש גבולות הזמן והמציאות.