רֵיחוֹת הַסְּפָרִים הַשְּׂרוּפִים

וְרֵיחוֹת הַכְּפָרִים הַבּוֹעֲרִים

רֵיחוֹת הַגּוּפוֹת בַּכִּבְשָׁנִים

וְרֵיחוֹת עֲשַׁן הַנְּשָׁמוֹת

גֶּרְמַנְיָה רֵיחוֹת רַבִּים לָהּ

גֶּרְמַנְיָה רֵיחוֹת רָעִים לָהּ

רֵיחוֹת קָשִׁים שֶׁל הֶעָבָר

וְרֵיחוֹת חֶמְלָה שֶׁל הַמָּחָר

אַגָּדוֹת גֶּרְמַנְיָה שְׁחֹרוֹת הֵן

אַגָּדוֹת גֶּרְמַנְיָה רָעוֹת הֵן

אַךְ רֵיחוֹת הֶעָשָׁן שֶׁל גֶּרְמַנְיָה

אֵינָן אַגָּדוֹת אֶלָּא מְצִיאוּת קָשָׁה וִיבֵשָׁה

הַיְינֶה, בִּהְיוֹתוֹ בְּסִיר הַקְּסָמִים שֶׁל אֵלַת הַמְבּוּרְג*

נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת אֶת אֲשֶׁר רָאָה עַל עֲתִיד גֶּרְמַנְיָה

אַךְ רֵיחוֹת הַצַּחֲנָה אֲשֶׁר עָלוּ בְּאַפּוֹ

סָתְמוּ אֶת נְחִירָיו וְנִשְׁמָתוֹ

הוֹ גֶּרְמַנְיָה-גֶּרְמַנְיָה מַה תְּהִי אַחֲרִיתֵךְ

הַדֹּמֶן עֲדַיִן צוֹמֵחַ מִתּוֹךְ אַדְמָתֵךְ

רֵיחוֹת הָאֵימָה עֲדַיִן חוֹסְמִים אֶת דַּרְכֵי הַנְּשִׁימָה

וְרַק הָאַגָּדוֹת אוּלַי יַצְמִיחוּ אֲדָמָה חֲדָשָׁה

קוּמִי אֻמָּה,

הִטַּהֲרִי מֵרֵיחַ סִפּוּרֵי הָאֵימָה

לְמַעַן יָרִיחַ אֲפִלּוּ הַיְינֶה, הַיְּהוּדִי, אֶת הָאֱמֶת הַתְּמִימָה

אֶת רֵיחוֹת הַשָּׁלוֹם, הַתִּקְוָה וְהָאֱמוּנָה הַיְּשָׁנָה.

יאיר פלגי, 15.2.10

* בעקבות היינריך היינה: "גרמניה – אגדת חורף".