בשרשרות רכב האש

נאחזתי בסלעיך

אשר גנחו תחתי

בתחינה צורמת

אש אחזה בשדותיך

ואנו דהרנו במרכבות האל

ביום ובליל חרקו סלעיך

עד נדם הכל

שוב באתי אל שדותייך

הפעם, חייך אלי הר בנטל

החרמון, שיבה זרקה בזקנו

וקונטרה מעבר לגבעה

באתי במרומייך

מראש בנין הקצינים השקפתי

הפעם, ברכב שדות קל ונינוח

וסביבי, ידידי מחייכים

היום הירוק בוהק סביבי

ניחוחות אביב ותקווה – נישאים באוויר

ולא ריחות מלחמה

ותופת קרבות ואש

בשדותיך רמה צפיתי

הירוק כובש בחיוך

את שחור סלעיך

אשר חדלו כבר לגנוח

ורק עומדים הם

נישאים בדממה

בהדרם

כזיכרון דומם

                יאיר פלגי, 14.3.08