בחוט זהב של עצב

ישבתי ורקמתי את שבילי חיי

בחוט זהב של עצב ורכות

אני רותם ומושך את עגלת הבגרות

בחוט זהב עדין וסמוי,

אני קושר את מחשבותיי

מחבר ומלכד הגיגים

וכותב שירים זהובים

מעמיסם על גבי

ונושאם איתי

ביוצאי ובבואי

אל מסעי

בחוט זהב דקיק של תוגה ועצבות

הרתום בקוף המחט אל חזי

אני מושך כך אחרי

את משאי

חוטי זהב של עצבות

וחטי זהב של תוגה

וחטי זהב של שמחה

וחוט אחד זהוב של אהבה

את כולם אני קושר ומחבק

עד הופכם לקשר גורדי מחזק

ואין לי צורך בהינף יד אותו לבתק

כי אני והוא מחוברים לנצח בהבזק

 כל חוטי המוזהבים

מן העבר, הווה והעתיד

התפורים היטב אל נשמתי

יפרמו אחד אחד בבוא יומי

אל מחוז הזהב העולמי

                                      יאיר פלגי, 17.2.15