בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

עֶרֶב יוֹם הַשּׁוֹאָה

מִתְגַּלְגֵּל בְּתוֹכִי בְּשֶׁקֶט

רַעַם שֶׁל סְעָרָה

בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

אֲנִי זָהִיר יוֹתֵר עִם עַצְמִי,

מְהַלֵּךְ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,

נִמְנָע, שׁוֹמֵר מֶרְחָק

הִתְרַגְּשׁוּת פְּנִימִית מִתְמַשֶּׁכֶת

מִן נִים לֹא רָגוּעַ – שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לִשְׁקֹט

הַכֹּל נִרְאֶה וּמַרְגִּישׁ קְצָת אַחֶרֶת

הַכֹּל עַל הַסַּף… אַךְ שָׁמוּר הֵיטֵב

בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

אֲנִי עָסוּק בְּנִהוּל פְּנִימִי עַצְמִי

עָלַי לִהְיוֹת מוּדָע

כִּי רוּחַ פְּנִימִי מְחַפֵּשׂ מוֹצָא

לִפְרֹץ הַחוּצָה בִּסְעָרָה

בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַדְלִיק אֶת נֵר הַתָּמִיד

צָפוֹת בְּתוֹכִי תְּמוּנוֹת רְדוּמוֹת

הַמְּבַקְּשׁוֹת אוֹר כְּדֵי לְהִתְגַּלּוֹת

בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

נִדְלָק בְּתוֹכִי תָּמִיד

אוֹתוֹ זִיק זִכָּרוֹן כּוֹאֵב וְנוֹשָׁן

הָרָדוּם כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה

בְּעֶרֶב יוֹם זֶה

אֲנִי מְחַפֵּשׂ מָקוֹם קָרוֹב וּמוּגָן

לְהַרְגִּישׁ כְּיֶלֶד הַמְּחַפֵּשׂ נֶחָמָה

בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ הָרַכָּה

                                  יאיר פלגי, 1.5.08