גם אני משם,

לוחש לי קולי וממאן להירגע

למרות כל מאמצי ארוכי השנים

למחוק כל שריד ורמז מעברי הרחוק,

עדיין אני משם

אני שריד משם

לוחש לי הד פנימי תמידי וסמוי

במילים מוזרות עם צליל סלאבי עתיק

בלחשים סודיים ושמות קוד מתוקים

במראות והבזקי אופל עשנים

אני משם

מארצות  הקור והשחור

מן המחוזות האפלים וההזויים

מן הסודות הנלחשים בדממה

מן הייאוש העמוק והמרחק התהומי

אני משם

מתקופות האופל האנושי

מאזורי המוות הרצחני

מארובות העשן השמימי

ממחוזות חסרי אל וללא הד

גם אני משם

למרות שזה מוסווה ושמור היטב

הקור, האימה החשש והרעד

תפורים ישירות לתווי גופי

כחליפת גוף צמודה לעצמי

גם אני משם

עורי הבהיר זוכר את האימה והמחלות

עיני ראו את החושך האסור והתמונות

אוזני שמעו את המילים האסורות

וליבי מכיר את קצב האימה והלמות צעדיה

כן, גם אני משם

אך, כבר יותר משישים שנה גם מכאן

נע ונד בין אזורי דמדומים הזויים

מחפש תמיד את מקומי ולא מוצא

משם ומכאן, מאז ועתה, מן האופל לאור

שומר את סודי  לעד בדממה

יאיר פלגי      5.6.10

*בעקבות ההצגה "אנדה" (עדויות במשפט איכמן)