גַּם אֲנִי מִשָּׁם,

לוֹחֵשׁ לִי קוֹלִי וּמְמָאֵן לְהֵרָגַע

לַמְרוֹת כָּל מַאֲמַצַּי אֲרֻכֵּי הַשָּׁנִים

לִמְחֹק כָּל שָׂרִיד וְרֶמֶז מֵעֲבָרִי הָרָחוֹק,

עֲדַיִן אֲנִי מִשָּׁם

אֲנִי שָׂרִיד מִשָּׁם

לוֹחֵשׁ לִי הֵד פְּנִימִי תְּמִידִי וְסָמוּי

בְּמִלִּים מוּזָרוֹת, בִּצְלִיל סְלָאבִי עַתִּיק

בִּלְחָשִׁים סוֹדִיִּים וּשְׁמוֹת קוֹד מְתוּקִים

בְּמַרְאוֹת וְהֶבְזֵקֵי אֹפֶל עֲשֵׁנִים

אֲנִי מִשָּׁם

מֵאַרְצוֹת הַקֹּר וְהַשְּׁחוֹר

מִן הַמְּחוֹזוֹת הָאֲפֵלִים וְהַהֲזוּיִים

מִן הַסּוֹדוֹת הַנִּלְחָשִׁים בִּדְמָמָה

מִן הַיֵּאוּשׁ הֶעָמֹק וְהַמֶּרְחָק הַתְּהוֹמִי

אֲנִי מִשָּׁם

מִתְּקוּפַת הָאֹפֶל הָאֱנוֹשִׁי

מֵאֲזוֹרֵי הַמָּוֶת הָרַצְחָנִי

מֵאֲרֻבּוֹת הֶעָשָׁן הַשְּׁמֵימִי

מִמְּחוֹזוֹת חַסְרֵי אֵל וּלְלֹא הֵד

גַּם אֲנִי מִשָּׁם

לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל מֻסְוֶה וְשָׁמוּר הֵיטֵב

הַקֹּר, הָאֵימָה הַחֲשָׁשׁ וְהָרַעַד

תְּפוּרִים יְשִׁירוֹת לִתְוַאי גּוּפִי

כַּחֲלִיפַת גּוּף צְמוּדָה לְעַצְמִי

גַּם אֲנִי מִשָּׁם

עוֹרִי הַבָּהִיר זוֹכֵר אֶת הָאֵימָה וְהַמַּחֲלוֹת

עֵינַי רָאוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ הָאָסוּר וְהַתְּמוּנוֹת

אָזְנַי שָׁמְעוּ אֶת הַמִּלִּים הָאֲסוּרוֹת

וְלִבִּי מַכִּיר אֶת קֶצֶב הָאֵימָה וְהַלְמוּת צְעָדֶיהָ

כֵּן, גַּם אֲנִי מִשָּׁם

אַךְ כְּבָר יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה גַּם מִכָּאן

נָע וָנָד בֵּין אֲזוֹרֵי דִּמְדּוּמִים הֲזוּיִים

מְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת מְקוֹמִי וְלֹא מוֹצֵא

מִשָּׁם וּמִכָּאן, מֵאָז וְעַתָּה, מִן הָאֹפֶל לָאוֹר

שׁוֹמֵר אֶת סוֹדִי לָעַד בִּדְמָמָה

יאיר פלגי, 5.6.10

* בעקבות ההצגה "אנדה" (עדויות במשפט אייכמן).