פניה זולגות דמעות 

וכולן דמעות של זהב

שפתיה אודם שני

ושערה אדמוני

עצבות גדולה ניבטת מעיניה 

ודמעותיה נושרות אל

תהום הנצח האין סופית

מר לה מר ואין נחמה בדבר

דמעותיה מספרות על כאבה

והוא כבד עד אימה

אך דמעותיה מזככות

את פני האדמה

עד מתי תבכי עלמתי

עד מתי תשאי לבדך את

עצב העולם והוא כבד מנשוא

פקחי את עינך יפתי

וראי כמה הן זכות

ועד כמה העולם מתנקה

מדמעותיך המוזהבות

                              יאיר פלגי 19.12.22

• בעקבות הציור של ד"ר נסיה לנג, (שצויר בעקבות "האישה בזהב" של גוסטב קלימט)