אמא אמא שלי רוחך ונשמתך עדיין רוחשות בתוכי אמא אמא שלי את בוערת בתוכי ושורפת בלילות את דמי ברדיואקטיביות המשרפות השואתי ובעשן המיתמר אל תוך ליבי אמא, את ניצבת לפני כעמוד האש במדבר […]
בלוג
לא לא אשא על כתפיי את גלימת הנוכלים גם אם היא מפתה ומבטיחה לא אשא אותה רוצחי היבשת וכל האנטישמים שלה איני רוצה, ואיני יכול לסלוח ולמחול לכם כי גלימותיכם מגועלות בדם יהודי […]
באנו להיפרד ממך דן שיפוני, דנקו הבית בקיבוץ הומה אנשים, משפחה, ילדים, נכדים וחברים שלך ושל תמי מפגש עצוב, אבל עם חיוך על הפנים הילדים בחוץ שיחקו כדורסל לכבודך ובבית, סיפרו זיכרונות ישנים עם געגוע […]
יושבת כך בקצה המיטה בבוקר עם חצי "גום ערוף" אני שמח לשבת לידך ללטף את שולי ישבנך ולהיות – שוב חברך כשאת יושבת כך כמו הילדה של פעם נעים לי לשבת לידך ולהיות – […]
בשנת 1967 היינו סטודנטים בירושלים כשלפתע עלו רוחות מלחמה. קח איתך מעיל אמרת לי בדאגה באמצע הקיץ שאלתי – ולקחתי בלילות סיני הקרים הייתי היחיד עם מעיל וריח של בית במדבר והיא – רק […]
וירוס הקורונה העולמי והארצי ישראלי, יצר מציאות אנושית חדשה, המחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש, ולהתחיל להתנהג בהתאם למציאות שהשתנתה. משפט זה נכון לגבי כולנו, אולם הוא במיוחד מורכב ורגיש לגבי אנשים שהוירוס תקף אותם באופן אישי, […]
חלום הוא לרוב חידה שלא נפתרה ועתה אובדת במצולות השמש העולה וחלום שלא נפתר, אמרו חז"ל * הוא כמו מכתב שלא נפתח את מכתבי להורי לא כתבתי מעולם וגם לא שלחתי אותו בדואר נעלם […]
למרות גילי המתקדם וגופי המזדקן ולמרות הזיכרון ההולך ונחלש לאיטו לעיתים נדמה לי שאני צעיר וגמיש כנער ויכול לעשות, ובלי קושי, את הקסמים הישנים של פעם למרות גילי המתקדם ושערי המתדלדל למרות הקמטים המצטברים […]
עוברות ומצטברות הדמעות עולות יותר בעונה זו של השנה השואה שתמיד הייתה שם ברקע, עתה מעוררת את העולם הפנימי מרבצו והדמעות עולות מעצמן חמות וכואבות תמיד שמרתי די בקלות את המרחק הנכון והמדויק […]
זאב בודד מה יש לו בעולם מלבד בדידותו אמנם מסביב לו יער עד ירוק וסבוך אבל הוא בודד בתוכו אמנם ישנה להקת זאבים לה הוא שייך ואיתה נלחם אבל גם בתוכה הוא בודד […]