לפתע, חלמתי את מותי

ואת מותה של בתי

ואולי, גם את מותו של אבי

מוות צפוי ומתוכנן כצו לילי

היה זה חלום רגוע, לכאורה

ללא תחושת בהלה או אימה

ממש ביום הולדתו התשעים ושבעה

של אבי, שנרצח שם – בזוועה

הובלתי את בתי הקטנה

אל מיטת מותה, ידי בידה

עד שנמסה תחת ידי, לאיטה

להצילה – מול עיני הבעתה

ראיתי את אנשי האוסטשה

יושבים כך מולי  אוכלים עד שבעה

סביב שולחנם בחיוך של שלוה

זהו דבר של יום יום, של שגרה

התעוררתי לאיטי בוהה

המום ומשותק מן המחזה

בו השתתפתי כהוזה

האם, גם אצלי המוות – חלק מן החוזה ?

יאיר פלגי, 30.7.08

 * נכתב בעקבות ידיעה על מותו של דינקו  סאקיץ' בכלא זאגרב,  אחרון מפקדי מחנות ההשמדה, שהיה מפקד יאסנובאץ' בין השנים .  1942-44    (יאסנבאץ' כונה "אושוויץ של הבלקן").