שלוימלה – יופ "האיש הנינוח" מול: וודרן-פרנציק "השור הזועם"

Print Friendly, PDF & Email

 

בעקבות הסרט: "אירופה אירופה", והמפגש עם שלמה פרל האמיתי

הנער היהודי של אז שלוימלה (גיבור הסרט יופ שמצא עצמו במהלך המלחמה במעוז הנאציזים חניך בפנימיה הצבאית של "נוער היטלר" במשך  3-4 שנים, והסתתר תחת המסווה של נער גרמני יופ המזוהה עם הנאציזם), ושלמה פרל האיש היהודי הישראלי של היום.

 שלמה פרל של היום נראה כסבא טוב לב. קרח עם שערות שיבה יפות, עיניים טובות, נמוך קומה, קרס יפה לו, והוא כולו אומר נועם וחן יהודי. הוא מדבר בנחת ונינוחות על עצמו וגורלו אז כנער, ואין בו כל רמז חיצוני שיסגיר את אותו נער נועז יופ שלחם בחירוף נפש על חייו.

מורגש שהאיש הגיע לאיזו השלמה פנימית. אין בו כעס ואף לא רצון לנקמה – למרות שאיבד את כל משפחתו. יותר מכך, וזה החלק המפתיע, יש בו עדיין הזדהות ואהבה מסויימת לדמותו יופ , נער גרמני השייך למנצחים ולחזקים. הוא כאילו שלם, באופן מוזר, עם שני חלקיו האישיותיים היותו שלוימלה בן הגזע הנרדף, המסכן, החלש והמנוצח. שנאלץ להסתתר, לשקר לברוח ולאבד את כל יקיריו בסוף המלחמה. לבין היותו יופ בן הגזע הנבחר הגרמני הבז לחולשה היהודית. האיש שלמה של היום כאילו נע בין שתי זהויות מנוגדות אבל משלימות מבחינתו ותפיסתו. אין ספק, הוא יהודי וישראלי לכל דבר, אבל יש בו חלקים נוספים יחודיים המלווים את אישיותו גם היום.  עד כאן שלוימלה.

כאשר אני מביט על עצמי פנימה, על ודרן – פרנציק של אז, הילד היהודי שניצל בנס, בזכות זה שהוסתר בתוך משפחה כפרית נוצרית קתולית, עם זהות שאולה של פרנציק, אני יכול לראות נקודות דמיון ושוני ביני לבין שלוימלה.

שנינו איבדנו את הורינו, שנינו עברנו את השואה בזהות שאולה, שנינו ניצלנו והקמנו לעצמנו משפחות חדשות ואוהבות, מקצוע והצלחה בחיים. אולם אני אינני נינוח בתוכי, אני חש לעיתים "כשור הזועם."

יש בי כעס וזעם אדיר היום על גורלי וגורל משפחתי. אני בוער בתוכי מתוך כעס ורצון נקמה ברוצחים, ובערבי זיכרון זה מורגש יותר מתמיד. כלפי חוץ איני נראה זועם כלל, אני אף נתפס כאדם נוח ונינוח. אבל כל הקרובים לי יודעים כי אין להרגיז את השור שבתוכי, כי כאשר הוא פורץ – הוא זועם

האם גם שלוימלה, מתחת לגלימה של הנחמדות בוער בתוכו, אולם אינו מכיר בכך, ואינו רוצה להתחבר לכך? או שמא אכן הגיע האיש לשלווה הפנימית?

האם אוכל אני להיות פחות זועם וביקורתי? האם אוכל להיות יותר אופטימי ושמח בחלקי, להשלים ולקבל? האם קו העצב הנצחי ימוג עם השנים? ואולי זהו מקור הכוח הפנימי שלי? שבזכותו אני קיים לוחם, מתפתח…….חי?

 יאיר פלגי, 30.4.00

 

ד"ר יאיר פלגי, פסיכולוג קליני בכיר. קליניקה פרטית בעפולה, רחוב חבצלת 7ב , עפולה, מיקוד 1839669 טל' 050-7577568

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *