דרך עיניים גדולות של ילד קטן, מתולתל ויחף
קרוב מאוד לקרקע הנושמת אדים של בוקר
פני האדמה נראים עגולים, ירוקים ורכים
והאופק נמצא קרוב ליד גדר העץ השכנה
ריחות האחו הירוק שלי הכי טריים באפי
וטל בוקר קריר מדגדג את כף הרגל
בצעד כמעט בטוח, עולה ויורד גבעות ירוקות
עצים ושיחים בודדים פזורים בנחת סביב
וערמה יחידה של שחת עם מקל בולט במרכז כזקיף
גג הקש של הבית האחרון הולך ומתרחק ממני
ולהקה לבנה של אווזים גדולים מדדה לפני בשיחה קולחת
רק אני והם והאיןסוף הנמוך סביב, בתמונת האחו הפרטי שלי
אני הוא מלך האווזים, אני המפקד שלהם והם החיילים שלי
אני פוקד עליהם ללכת ימינה, אני פוקד עליהם ללכת שמאלה או עצור
בשפה סרבו-קרואטית עתיקה וסודית של מלך גדול בן ארבע
והם נשמעים לי, כי הם שלי, והם אפילו קצת מפחדים ממני
הם מדברים אלי בכבוד sve dobro (הכל בסדר), אדוני המלך
כל אחד והעלה הירוק שלו בפיו, בטעם חמוץ וטרי
הליכה איטית של נחת, יחד, לשום מקום אחר
אני שומר עליהם והם גם קצת שומרים עלי
הרגשה טובה כזו, של בוקר, ורחש הכפר המתרחק
משהוא נעים וצבעוני, זכרו ישן אבל עם ריח טרי מהבוקר
תמונת האחו שלי
איש לא יכול לומר לי מה לעשות
אף אחד לא יכול להפחיד אותי פתאום
אף אחד לא יכול להביא את החושך
ואין כאן חיילים אוסטשים רעים
שמחפשים ילדים קטנים
וצועקים מילים רעות מפחידות: Jide
וצריך מהר להתחבא מתחת למיטה
כדי שלא יקחו אותי איתם למקום רע
כי כאן באחו הירוק שלי
יש לי צבא קטן משלי וגם זקיף
אני הוא מלך האווזים הלבנים
ואני מלך חזק וטוב
ואני לא מפחד מהם עכשיו
כי האחו שלי ירוק
והזיכרון שלו מתוק
ואני כבר נמצא רחוק רחוק
יאיר פלגי 2003