שירת הסנוניות *

Print Friendly, PDF & Email

קול הדממה באושוויץ

מופר רק מציוצי הסנוניות

שכבשו את המחנה השומם בציוצן הצורם

 

האנשים כבר "לא גרים שם"

זמנם עבר ונגמר כאן,

עכשיו זה זמנן של הסנוניות

 

והן מספרות

בשפה חודרת וברורה

לאדם שאוזנו אכן קרויה

את ציוצי הזוועה

 

השירה, אומר זגייבסקי

אמורה לרפא את פצעינו

בעצם נימת רכותה המנחמת

 

אבל ציוצי השירה של הסנוניות

אינם מרפאים את פצעי מחנה הזוועות

רק הזמן, אולי, מרכך ומכהה מעט

צלקת נצחית בוערת של סיפורי הבלהות

 

על פי זגייבסקי, האל הגיע למחנה

על פי יכולתו ובקצב שלו… אבל

כאשר הכל כבר נגמר

 

אך, האמת היא, שהאל לא רק איחר

הוא כלל עוד לא ביקר, למרות שלכאורה,

על פי זמנו, הוא מאוד ממהר

 

גם המשורר הפולני, המכובד

הגיע למחנה באיחור כבד ומחושב

ושירתו, גם אם יפה היא, אינה מנחמת

– לא את המתים 

– וגם לא את החיים

                                                    יאיר פלגי 22.8.17

*בעקבות אדם זגייבסקי – אסימטריה                                                               

 

ד"ר יאיר פלגי, פסיכולוג קליני בכיר. קליניקה פרטית בעפולה, רחוב חבצלת 7ב , עפולה, מיקוד 1839669 טל' 050-7577568

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *