"בבית הספר של מילן"  – על פי גירסת ארתור –  ("מילנס שקולה")

Print Friendly, PDF & Email

אלה הם חוקי עשה… ואל תעשה…  על פי "בית הספר של מילן", ארתור מסר לי אותם בעל פה, ואני קיבצתי וערכתי אותם על פי הבנתי. והנה הרשימה כולה:

 

– אנחנו עשינו את שלנו … וזהו (היתר לא שלנו…, אל תתערב)

– לכל אחד תן את האמת שלו, אל תתערב בה

– דיוק והקפדה בזמנים – זה כמעט מהות החיים (אל תפשל)

– חכה, המתן … תן ליריב לטעות

– יש דברים שלא מדברים עליהם

– ערפל וערבב את הסיפור – שלא יצא ברור מדי

– שתוק, ואל תשאל יותר מדי

– ספר ושתף כמה שפחות – כך תשרוד יותר טוב

– לשרוד – זה העיקר, וכל היתר שולי

– יש דברים "שלא זוכרים" … ולא מדברים עליהם

– רגשות הם חולשה, שמור אותם לעצמך

– אצלנו – לא בוכים ולא מדברים סתם

– כאשר אתה מבקר אצל מישהו (דודה למשל),

       קח כיבוד אחד, ואחר כך, סרב בתודה

– הילדים – הם מחוץ לתמונה אל תשתף אותם

– קודם תתנגד, ואם האישה לוחצת… תוותר, אבל רק בסוף

– אני מילן (ארתור) קובע, ואתה ראה, למד, בשתיקה

– החיים מסובכים ומורכבים, אל תנסה להבין יותר מדי

– על השואה, "דום שתיקה", לא מדברים

– הקפד לא לשתף את הנשים, רק אם אין בררה

– יש דברים שלא הולכים יחד, הפרד, אל תנסה לחבר

– ארתור, היה התלמיד הכי טוב של מילן, הכי ממושמע,

  שתמיד נכשל מול מילן "הגדול" בכל מבחן.

 

 

ארתור שלי

היה אדם מאוד רגיש ופגוע, ונשא צלקות ילדות עמוקות מאובדן הוריו,                                 אבל מילן חינך וחישל אותו, על פני השטח לפחות, בפנים נשאר ילד קטן, עזוב, חלש, בלי אמא ואבא, ותלוי רק במילן (מצילו).

ארתור הוא ילד חריג במשפחה של מילן, ולכן גם חש מקופח שם, כועס על מילן לרוב, אבל גם מעריך אותו מאוד. בנו של מילן ג'וקו, תמיד עמד לפניו בתור, מול מילן והיה הבן המועדף, שיכול היה למרוד במילן, לזלזל בו, ולעשות כל מה שרצה, בלי לפחד לאבד את אהבתו כאבא.

 

כאשר אני התחלתי לדבר ישירות עם ארתור, רק לאחר מותו של מילן, פגשתי אדם אחר לגמרי, כאילו סוף סוף השתחרר מאחיזתו הקפדנית של מילן. הוא היה אמפטי, חם, אוהב ויודע לחבק. באמת האח הגדול שלי, שפועל עדיין על פי "עקרונות מילן", אבל בחום ולא בנוקשות

מותו של ארתור, למרות שהיה צפוי וידוע, כי היה חולה, תפס אותי לגמרי לא מוכן, והכה בי חזק וכואב. יום שלם הלכתי כסהרורי, ורק חום ידה של גולה עזר לי להתארגן. הוא היה השריד האחרון ממשפחתי שאבדה, ועם מותו ניתק החוט סופית.

ארתור היה החולייה האחרונה שעדיין קישרה אותי לקרואטיה מולדתי, ועם מותו נשארתי כעפיפון שהתנתק מהחוט שלו, וממשיך לרחף כתועה ונודד ללא אחיזה לקרקע.

מילן נפטר זמן קצר לאחר מותו של ג'וקו בנו, וגם ארתור נפטר זמן קצר לאחר מות בנו קלאודיו. האם יש כאן סיפור ארוג של אבות ובנים ? או כתמיד המציאות מתעתעת בנו ללא הסבר, ואנו מנסים ליצור חיבורים אבסורדיים.

היה שלום אחי ארתור

אהבתי ואוהב אותך

                                            יאיר פלגי 7.5.21

 

 

 

 

ד"ר יאיר פלגי, פסיכולוג קליני בכיר. קליניקה פרטית בעפולה, רחוב חבצלת 7ב , עפולה, מיקוד 1839669 טל' 050-7577568